וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם (בראשית כו', לב')
בס"ד
מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"
בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה
נכתב על ידי גיל פרידמן
התשע"ח
לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו
לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין
לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה
לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:
הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה
וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם (כו', לב')
כפי שכבר נודע, השלום כלי נושא ברכה הוא. ודע כי דבר זה נאמר בפשטות שפרשה
זו, שהנה יצחק כורת ברית שלום עם אבימלך, ומיד מתברך במים: "וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ
בְּשָׁלוֹם: וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ,
עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם" (בראשית
כו', ל'-לב').
ולא ידעתי מדוע בעשיית שלום זה עם אבימלך דווקא זוכה יצחק לברכה, ויש להציע
שמא בשלום זה מגרש ממנו עין הרע ושיטנה מהסובבים, ובכך מתברך במים בלא צר ומשטין ומקטרג
.