אלוהים יצר את האדם "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א כו), והעניק לאדם גנים של בני האלוהים כדי שבני האדם יחיו 900 שנים, ויהיה להם זמן ללמוד להיות מחונכים. אחרי מספר דורות היו הרבה בני אדם על פני האדמה (בראשית ו א).

לפי הכתוב נראה שלאלוהים הפריע משהו והוא החליט להביא מבול ולהשחית כל בשר, אבל בעיקר את בני האדם "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (בראשית ו יג).

המילה "חָמָס" פרושה: שדד, גזל, עשק, גנב, לקח בכוח מאחרים, סרב להחזיר רכוש גנוב.

המילה "חָמָס" אינה כוללת את העבירות החמורות ביותר של רצח,[1] עינויים ואונס.

הפרוש המסורתי, שבני האדם שדדו אחד מהשני בדורות לפני נוח, אינו מתקבל, כי אין ספק שעובּרים ותינוקות אינם יכולים לשדוד, ובכל זאת הם הומתו, וגם מה ההגיון בהריגת נפגעי השוד? לא נאמר שבני האדם סבלו וזעקו, ככתוב על סדום: "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה" (בראשית יח כ), או כדברי אלוהים לקין: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד י). בכל מקרה, גם לאחר המבול אנו ממשיכים לשדוד, והמבול לא פתר דבר.

ניתן להבין שאלוהים הרגיש ששודדים אותו, אותו אישית. בני אדם למדו איך לשמור על הגנים האלוהיים שאלוהים העניק להם והם חיו 900 שנים במשך עשר דורות. הם התחתנו מאוחר כדי לוודא את איכות הגנים, כאשר גברים ונשים בני 65 ומעלה נראו כבני עשרים ויכלו ללדת.[2] בצורה זאת בני אדם החזיקו ברכוש גנוב, בגנים האלוהיים, ולא רצו להשיב אותם לבעלם. גם עובּרים חמסו את הגנים של אלוהים ברגע הווצרם, ולמרות שהם לא אשמים, הם עמדו להנות מזה.

אלוהים מסביר את זה בדבריו: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר", וגם קובע "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו ג) ולא יותר. אלוהים מדגיש שהחמס היה נגדו ולפניו, ככתוב: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (בראשית ו יא), וגם "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם" (בראשית ו יג). אלוהים רצה לחסל את הגנים האלוהיים בבני האדם, והדרך היחידה היתה לבחור אדם שבניו אינם מכילים את כל הגנים האלוהיים, להציל אותו ואת משפחתו ולהמית את כל שאר בני האדם.

בגיל 500 סביר שעיניו של נוח היו חלשות מזיקנה והוא לא הבין שאשתו לא רק נראית צעירה, אלא שהיא באמת צעירה ויתכן שהגנים שלה פגומים מטעויות. כשבניו של נוח היו בני מאה ונשאו נשים צעירות, וכבר נראה עליהם שהם לא בריאים כמו אבותיהם, אלוהים פקד על נוח לעשות את התיבה והביא את המבול. ואכן שם בן נוח כבר לא חי 900 שנים אלא רק 602 (בראשית יא י-יא), ומאז והלאה חייהם של נכדיו וניניו של נוח מתקצרים עד שאברהם (דור עשירי) חי רק 175 שנים.

נוח גרם שבניו ישיבו את הגנים האלוהיים לאלוהים, ולכן הוא ומשפחתו נבחרו לשרוד את המבול. אלוהים ידע שלאחר שכל נושאי הגנים האלוהיים הומתו, לא תהיה לו סיבה להמית את רוב בני האדם, ולכן היה לו קל להשבע, שיותר הוא לא יביא מבול על הארץ (בראשית ח כא).