כ"ד שבט תשע"ח

ארבע פרשיות[1]

עומדים אנו בפתחן של 'ארבע הפרשיות', נעיין איפוא במקורן ועניינן. ראשית דברינו נייסד על בנין ההלכה בבירור מקור הנהגתה, ועוד פרפראות הנובעות מכך, ולאחר מכן נלגום מעט מ'יינה של תורה' (הכנה נאותה לימי הפורים שבאמצע הפרשיות), בדברי אגדה הטמונים בהלכות אלו. אמנם בטרם נפתח ביסודותיו ההלכתיים, נזרים מעט מי-עומק מתורת החסידות מדבריו של חידושי הרי"מ: ארבע פרשיות הם כנגד ארבע פרשיות של תפלין. הארבע פרשיות שקלים זכור פרה והחודש, הם המוחין וההארות של כל השנה, קודם שמתחדשת השנה והדעת והמוחין של כל השנה תלויין בשבתות האלו. עכ"ל, כמובא בדברי נינו בעל האמרי אמת. צאצאיו אדמורי גור לדורותיהם, העמיקו בדבריו וביארום בספריהם. (ליקוט מדבריהם מובא באמרי הרי"מ מועדים).

מקור ההלכה של קריאת הפרשיות

מעיין מים חיים לבירור מקורות ההלכה, ראיתי בספר המועדים בהלכה לרב שלמה יוסף זווין זצ"ל. כך הוא כותב במאמרו הראשון לחודש אדר ארבע פרשיות: ...חשיבות מיוחדת לפרשיות אלו בספרות ההלכתית. עד שלא הוקבעה חלוקת פרשיות התורה לשבתות השנה, כבר הוזכרה חובתן של ארבע פרשיות. במשנה ובתוספתא לא מצינו שמות של פרשיות השבוע. חובת הקריאה בכל שבת, היא אמנם מזמן קדום, מימות משה רבינו [עפ"י ב"ק פ"ב ע"ב] אבל החלוקה לנ"ד פרשיות היא מאוחרת יותר, ובארץ ישראל היתה חלוקת התורה באופן שגמרו קריאתה אחת לשלש שנים [מגילה כ"ט ע"ב ...לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין] אבל ארבע פרשיות מוזכרות במפורש במשנה [מן הענין לציין כי בדפוס המשניות הפרק בו מובאת המשנה לקמן הוא הפרק השלישי 'בני העיר', אך בגמרא הקדימו פרק 'הקורא עומד' שהוא הרביעי במשנה, ופרקנו הועבר להיות הפרק הרביעי בגמרא, ומשנתנו נמצאת בגמרא מגילה כ"ט ע"א]: ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת. בשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החדש הזה לכם...[עכ"ל המשנה]. הגמרא (שם ל' ע"א) דנה מה הקריאה בארבע הפרשיות, האם קורין את הפרשיות הרגילות ומוסיפין את ארבע המיוחדות, או שמא המיוחדות דוחות לגמרי את הרגילות. להלכה  עפ"י רמב"ם (אהבה תפילה י"ג כ"ב) וטור (או"ח תרפ"ה) כידוע נפסק שארבע הפרשיות הן תוספות לאלו הרגילות. על כל פנים למדים אנו ממחלוקת זו, חשיבותן של ארבע הפרשיות.

קריאת הפרשה האם היא ממנין שבעה או תוספת לשבעת העולים?

מעיקר הדין המפטיר עולה למנין שבעה [בשו"ע הלכות שבת 'קריאת התורה והמפטיר בשבת' (רפ"ב ו'): אם טעה שליח צבור וסיים הפרשה עם השישי ואמר קדיש, אין צריך לקרות עוד אחר, אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם השישי, דקיימא לן מפטיר עולה למנין שבעה, עכ"ל (ראה במשנה ברורה שם ס"ק ל"ג שחילק האם שם לב לכך לפני אמירת הקדיש או לאחריו)]. במאירי (מגילה ל' ע"א) כתב וזלה"ק: ומפשוטה של סוגיה אתה למד, שכל שיש שני ספרי תורה, קורין ששה בראשונה, ושביעי בשניה, ולא שיוציאו את השניה בשביל מפטיר, כמו שנוהגין בהרבה מקומות [עכ"ל]. היינו שהמפטיר הוא משבעת העולים.

ובשבלי הלקט (הערוגה הששית ענין הפורים, שבולת [סימן] קצ"ג) כתב: ...אבל רבינו ישעיה זצ"ל [ספר המכריע סימן ל"א] כתב, שהשביעי או אחד מן הקוראין בתורה זולתי המפטיר צריך שיקרא בפרשת שקלים או בהחודש, שהרי קריאתן חובה, וקריאת המפטיר אינה עולה לשם חובה, שהרי אין קריאתו בתורה אלא מפני כבוד התורה... אמנם מנהגנו [ראה בספר הקריאה בתורה והלכותיה לרב עקיבא מלר שליט"א פרק נ"ד העוסק כולו בעליית המפטיר], כתב שלמעשה, אין העולה ממנין שבעה, להוציא זמנים מיוחדים כמו מנחה ביוה"כ.

ההפטרות של ארבע פרשיות

כתב בהמשך שבלי הלקט הנ"ל: לפי שארבע פרשיות אלו קבועות מפי רבותינו ז"ל...אלמא אין הפטרות אלו נדחות ממקומן כלל...]עכ"ל שבלי הלקט. מן הענין לציין בנדון של ההפטרות, כי בספר יוסף אומץ לרב יוסף יוזפא [ספר פסקי מנהגים חשוב ביותר למנהגי אשכנז] כתב בדיני ארבע פרשיות (אות תתרפ"ג] כשיש חתונה באחת מארבע פרשיות מפטירין הפטרת הפרשה, ואחריה מפטירין 'כי יבעל' [ישעיה ס"ב ה'] דבאמצע אותו הפטרה שוש אשיש (שם ס"א י') השייכה לחתונה.

[בהערות המהדיר הרב עמיחי כנרתי שליט"א מכון שלמה אומן ישיבת שעלבים, תשע"ו כתב: נהגו בשבת נשואין (והוא כשהחתונה בערב שבת) לקרוא הפטרת שוש אשיש. בראבי"ה - רבינו אליעזר ברבינו יואל הלוי הוא אבי העזרי (מגילה סימן תקנ"ז) כתב: מנהג הפטרות של חתן. חתן בארבע פרשיות. רבותינו שבגרמיישא אומרים אי איקלע בארבע פרשיות, דוחין הפטרה של חתן ומפטירין בפרשה ראשונה. וכבר היה בימי רבינו הקדוש רבי יצחק הלוי והורה להפטיר בפרשה לפי שהם כתובים בתלמוד, ואלו של חתן לא כתובה בתלמוד אלא מפני שמחה בעלמא.

במנהגי מהרי"ל (עמ' תט"ז מכון ירושלים) כתב: אין מזיזין ארבע פרשיות בהפטרתן ממקומן כי הם מפורשין בגמרא דידן. ומהאי טעמא אם חל חתן באלו ד' אין להפטיר של חתן כי אם אלו...[ובהגה"ה שם] זה הכלל 'שוש אשיש' דחתן דוחה כל ההפטרות, חוץ מדראש חודש, ומחר חודש...וארבע פרשיות...שאין שום הפטרה דוחה אותם...עכ"ל.

בהלכות קריאת התורה (קמ"ד ב') כתב מרן המחבר: נוהגין בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת השבוע שנים שלשה פסוקים מהפטרת 'שוש אשיש'...עכ"ל.  

בסיום הלכות ראש חודש (סוף סימן תכ"ח) לאחר דברי מרן המחבר, שכותב בסעיף ח' סדרי הפטרות מיוחדים, מוסיף הרמ"א בהג"ה וזלה"ק:...ונוהגין להפטיר בחתונה 'שוש אשיש', ואין דוחין מפניה שום הפטרה הנזכרת כאן [המפורטות בדברי מרן המחבר], ולא של ד' פרשיות...

אמנם מסכם הרב כנרתי הערתו הנ"ל: בדורות האחרונים לא נהגו בזה.] וכן בספר הקריאה בתורה והלכותיה (פרק נ"ז אות י"ח) הביא המנהג של קריאת 'שוש אשיש' אולם הוסיף עפ"י ספרי האחרונים (שערי אפרים שער ט' סעיף כ"ו, ערוך השולחן הלכות קריאת התורה קמ"ד ה') אין דוחין הפטרת השבוע כלל. בספר זה פרקים ע"ז-פ"א עוסקים בדיני ארבע פרשיות לפרטיהן.

מן הענין להוסיף כי בספר, ערוכות וסדורות הלכות קריאת התורה, כערוגות נאות ומיושרות, בצורה בהירה ופשוטה לפרטיה מחד גיסא, ומאידך גיסא, בהערותיו ישנן הרחבות והוספות כיד ה' הטובה על המחבר היקר שליט"א. (אותו זכיתי להכיר ולדור בשכנותו, עת שבתנו ברמות ג' בירושלים עיה"ק תובב"א).

בענין הפטרת שוש אשיש ראה עוד כף החיים הלכות קריאת התורה קמ"ד אותיות י' י"א, הלכות ראש חודש תכ"ה אות כ"ג. 

כל אלו הדברים של הפטרת חתן, כתבתי לכבוד ידידי חבר קהילתנו ר' צבי פישר הי"ו לרגל נשואי בתו, ושבת חתונה היינו שבת 'שבע ברכות' שבדיוק חלה בשבת שקלים [אמנם בקהלות האשכנזים החתן עולה לתורה לפני החתונה דוקא, וראיתי טעם שאיני זוכר איה מקום כבודו, ללמד דעת מוסר את החתן שאת ביתו שעומד להקים יהיה מושתת על אדני התורה] בספר טעמי המנהגים (עניני אישות סימן תתקל"ט) כתב ...שמוליכין את החתן בשבת שקודם החתונה אל ביהכנ"ס וקורין אותו לתורה, ובשבת שאחר החתונה ג"כ. והטעם [עפ"י פרקי דרבי אליעזר י"ז] שבזמן ביהמ"ק שהיה קיים ראה שלמה המלך שמדת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, וכשבנה ביהמ"ק בנה שני שערים אחד לחתנים וכו'. והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבים בין שני השערים, הנכנס בשער חתנים, יודעים שהוא חתן ומברכים אותו: השוכן בבית הזה, ישמחך בבנים ובבנות וכו'. משחרב ביהמ"ק, התקינו שיהיו חתנים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואנשי המקום רואין את החתן ושמחים עמו, ויצאו ישראל ידי חובת גמילות חסדים...

יה"ר שיעלה הזווג יפה יפה, וירבו שמחות במשפחתו, בקהילתנו, בישוב ובכלל ישראל כולו.

ביאור עניינן של ארבע הפרשיות ומקומן בתורה

פרשת שקלים – תחילת פרשת כי תשא. בה מצות נתינת מחצית השקל. בזמן שהיה ביהמ"ק קיים היה חייב כל אחד מישראל ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות צבור, וב'אחד באדר היו משמיעין על השקלים' (שקלים פרק א' משנה א'), כדי שכל אחד יכין את חיובו. קניית הקרבנות מהשקלים החדשים התחילה מאחד בניסן, אולם מכיוון ש'שואלים ודורשים בהלכות החג קודם החג שלשים יום, והאנשים שהיו ממונים להחלפת המטבעות מפרוטות לשקלים, היו יושבים בט"ו במדינה, ובכ"ה לחודש אדר במקדש, כך שבראש חודש ניסן היו כבר ברשות הגזברים בביהמ"ק השקלים החדשים. זכר למקדש נהגו כל ישראל לקרוא בבית הכנסת 'פרשת שקלים' (עפ"י הגמרא מגילה כ"ט ע"ב). בספרו של האדר"ת זכר למקדש (עמ' נ"ז, הוצאת אהבת שלום תשס"ד) דן האם בזמן ביהמ"ק קראו את פרשת שקלים, או שקריאה זו נתקנה רק לאחר החורבן כזכר למקדש עיי"ש.

פרשת זכור – דברים, סוף פרשת כי תצא. זכור את אשר עשה לך עמלק. נקראת סמוך לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן (רש"י משנה מגילה כ"ט ע"א). להרבה דעות קריאה זו מצוה מן התורה.

פרשת פרה – במדבר, תחילת פרשת חוקת. זאת חוקת התורה...ויקחו אליך פרה אדומה תמימה...קוראין אותה בחודש אדר, שהוזהרו ישראל שיעשו פסחיהם בטהרה. (רש"י מגילה שם). ובדין הוא שיקדים 'החודש' ל'פרה', שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה? שהיא טהרתן של כל ישראל. (ירושלמי מגילה פ"ג ה"ו). יש אומרים שקריאתה מן התורה (ריטב"א מגילה י"ז ע"ב, תוספות רבי יהודה (חסיד) [שיריליאון], ברכות י"ג ע"א [מהדורת הרב ניסן זק"ש ירושלים תשנ"ח ח"א עמ' קס"א. שם מופיע עפ"י כת"י גם פרשת שקלים וזלה"ק: מיהו לא אשכחן קריאת ספר תורה מן התורה, אך יכול להיות שהיא מן התורה כגון פרשת שקלים ופרשת זכור ופרה אדומה...עכ"ל. והמהדיר האריך בהערותיו בענין זה] וכן תוספות הרא"ש שם).

פרשת החודש – שמות בפרשת בא. החודש הזה לכם ראש חודשים. בה מפורטת מצות הקרבת קרבן פסח.

ההפסקות בין הפרשיות

הגמרא (מגילה כ"ט ע"ב-ל' ע"א|) דנה בסדרי ההפסקות בין הפרשיות. בספר המועדים בהלכה עליו בססנו רוב דברינו עד כאן עם מעט תוספות, ביאר בצורה פשוטה, ואלו דבריו:

הראשונים [הרי"ף (מגילה י' ע"א מדפי הרי"ף ) רבינו ירוחם חלק אדם נתיב עשירי חלק ראשון] נתנו סימנים לסדר ההפסקות: זט"ו, ב"ו, ד"ד, ובי"ו. האות הראשונה מציינת את היום בשבוע בו יחול ראש חודש אדר, והאותיות לאחריה התאריך בחודש בו תהיה ההפסקה. דהיינו:

ז' ט"ו – כשיחול ראש חודש ביום ז' היינו שבת, ההפסקה תהיה בט"ו לחודש (שושן פורים).

ב"ו – כשיחול ראש חודש ביום ב' היינו יום שני, ההפסקה תהיה ו' לחודש.

ד"ד – כשיחול ראש חודש ביום ד' היינו יום רביעי, ההפסקה תהיה בד' לחודש.

ובי"ו – ראש חודש ביום ו', היינו יום ששי [כהשנה תשע"ח] ישנן שתי הפסקות, בב' בחודש, ובי"ו היינו ט"ז בחודש.

בירושלמי מגילה (פ"ג ה"ה) נתנו רמז לענין זה שלעולם פרשיות פרה והחודש תהיינה סמוכות ללא הפסקה ביניהן, וזלה"ק של הגמרא: רבי לוי בשם ר"ח בר חנינה, אין מפסיקין בין פרה להחודש. אמר רבי לוי, סימניהון דאילין פרשתא בין הכוסות הללו, אם רצה לשתות ישתה, בין שלישי לרביעי לא ישתה.

ומבאר קרבן העדה: דארבע פרשיות המוזכרין במתניתין דינהון כדין ארבע כוסות...בארבע כוסות הללו תנן בין הכוסות הללו, פירוש בין ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית, אם רצה לשתות ישתה, דמותר להפסיק ביניהם. ה"ה [הוא הדין] בין שקלים לזכור, וכן בין זכור לשקלים [נלע"ד שצריך לומר פרה] שהן שני פרשיות ראשונות לפעמים מפסיקין. בין כוס שלישי לרביעי לא ישתה דאסור להפסיק, הוא הדין בין פרה שהיא פרשה שלישית להחודש שהיא פרשה רביעי, לא יפסיק.

על דברים אלו של הירושלמי כתב בספר הררי קדם (ח"א מאמר ר"ה בענין ד' פרשיות) עפ"י שעורי הגרי"ד סולובייציק זצ"ל: הביאו [דברי רבי לוי] הרי"ף להלכה במגילה (דף י' ע"א מדפי הרי"ף). ונראה הביאור דמבואר כאן בירושלמי דהנך ארבע פרשיות אינם ארבע חיובים נפרדים, אלא כולם חיוב אחד של ארבע פרשיות ויש צירוף ביניהם. ויש כלל בין איזה פרשה ניתן להפסיק ובין איזה פרשיות לא ניתן להפסיק.

פרפרת בענין הזכות לסיום 'חזק' בפרשת שקלים

במועדים בהלכה הביא שאלה מעניינת שנשאל האור שמח (אהבה תפלה פי"ג ה"כ) מעשה היה בשנת תרמ"ג שפרשת שקלים חלה בשבת פקודי, וראש חודש אדר שחל בשבת היה. הששי - קורא אז בסיום הספר ('חזק') [ששי ושביעי של הפרשה עד לסיומה] השביעי - בראש חודש, והמפטיר – בשקלים.

אותה שנה מכרו בשמחת תורה את העליות של 'אחד לפני אחרון' לכל שבתות השנה לאיש אחד, ואת עליות ה'סיום' ('חזק') של כל השנה לאיש אחר. כעת באו לשאלה מי יעלה לסיום 'חזק'. זה שקנה את עליות 'אחד לפני אחרון' טוען שהסיום שלו, מכיוון ששביעי יקראו ראש חודש וא"כ העליה לפניו תהיה מחוברת ששי שביעי, והסיום שלו יהיה. לעומת זאת טוען 'בעל הסיומים' שהוא קנה לכל השנה וא"כ ה'סיום' לו נאוה תהלה...הרב מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל הכריע בגאונותו, ועפ"י מופלאתה של תורה לדמות מילתא למילתא, מסוגיה בבבא בתרא פרק חזקת הבתים (ל"ז ע"א) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע וכו'. ופסק שעליית הסיום שייכת ל'בעל הסיומים'. (מעשה זה הובא גם בספר הקריאה בתורה כהלכותיה הנ"ל פרק ע"ז פרשת שקלים, הערה י"ד).

ביאורי אגדה בענין ארבע פרשיות

כח קדושת האבות ודוד המלך המשפיעה לישראל

בתורת אמת לרב יהודה לייב איגר (ביום כתיבת הדברים יום הסתלקותו לגנז"מ, כ"ב בשבט) נכדו של רבי עקיבא איגר זלה"ה במאמרים לפרשת החודש (שנת תרל"ט) כתב: ...כל ענין ישועה פרטיות שמסוגל לנפשות ישראל להוושע בכל מועד, הוא נובע מכח התורה והמצוות שמשרש ישועה זו. [אמנם בחג פסח שהיה לפני נתינת התורה, זכות הגאולה היא ע"י זכות האבות] מכח שהשרישו בנו האבות הקדושים, ובעבור זה באו קריאת הארבע פרשיות קודם החג, לעורר בנו כח קדושת האבות הקדושים שהשרישו בנו. והנה אברהם אבינו ע"ה היה מרכבה למדת אהבת חסד, ובכח זה מסר נפשו לה' באהבה לכבשן האש, רק שה' יתברך החזיר לו נפשו, והכח הזה הנחיל לנו...להיות לנו כופר נפש לה'...ועל זה באה פרשת שקלים להיות לנו הכופר נפש מהכח של אברהם אבינו. [אמר המלקט, נתינת השקלים מכח האהבה והנתינה של אברהם אבינו היא]...וכח יצחק היה בחינת היראה שהוא בא להתגבר בגבורה שבקדושה, ולהכניע כל מיני ההיפוך המתנגד להקדושה. ועל זה בא אח"כ פרשת זכור, שבכח שהנחיל לנו יצחק אבינו ע"ה נזכה ונוכל להכניע ולמחות כח עמלק, שהוא כולל כל מיני התנגדות להקדושה. וכח יעקב...היה בחינת טהרה, כי ענין טהרה הוא למי שהוא טהור בעצם, רק שנטמא בנגיעת הטומאה, וזה היה כח יעקב יותר מכל האבות הקדושים...[וביעקב נאמר] ויאמר יעקב הסירו וגו' והטהרו והחליפו שמלותיכם. ועל זה באה קריאת פרשת פרה, שיתעורר בכל נפש ישראל כח קדושת יעקב אבינו ע"ה... והנה לכח קדושת שלשה האבות הקדושים, יש עוד כח המחזיקם והמקבלם, והיא בחינת דוד המלך ע"ה, בחינת קבלת עול מלכות שמים, והוא נמשל לירח, כמו שנאמר [תהלים פ"ט ל"ו-ל"ח: אַ֭חַת נִשְׁבַּ֣עְתִּי בְקָדְשִׁ֑י אִֽם־לְדָוִ֥ד אֲכַזֵּֽב. זַ֭רְעוֹ לְעוֹלָ֣ם יִהְיֶ֑ה וְכִסְא֖וֹ כַשֶּׁ֣מֶשׁ נֶגְדִּֽי] כְּ֭יָרֵחַ יִכּ֣וֹן עוֹלָ֑ם ...וכאומרם ז"ל [ראש השנה כ"ה ע"א] זיל לעין טב וקדשיה לירחא. ושלח ליה סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים [ע"כ הגמרא]. ועל זה אנו קורין פרשת החודש הזה לכם, וכאומרם ז"ל [שם כ' ע"א] כזה ראה וקדש, שהיא בחינת קבלת עול מלכות שמים באמת מחדש בחודש הזה בקדושת החג הזה לאחר שיוצאים מכל קשרי ההיפוך בכח שלשת האבות הקדושים כנ"ל...

עבודת ה' הנדרשת מהממון רמוזה בארבע פרשיות

בדרשות משנה שכיר לרב יששכר שלמה טייכאטאל זצ"ל הי"ד (בעמהמ"ח שו"ת משנה שכיר ואם הבנים שמחה) חלק המועדים (ח"א עמ' 539) כתב בהקדם דברי האדמו"ר מצאנז [כנראה האדמו"ר הרב צבי הירש, אביו של ה'שפע חיים' הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם זצוק"ל] שאמר העולם אומרים דהממון מריע לאדם, זה אינו אמת, רק דהאדם מריע את הממון שנתן לו הקב"ה לעבוד בו אותו ולהיות לו לאמצעי להשיג על ידו שלימות נפשו. דבלתי ממון הוא בלי אפשרות, דהעניות מעבירין את האדם מדעת קונו (עירובין מ"א ע"א) והוא נוטל את הממון ומוציא אותו לדברים שהם נגד רצון ה' יתברך, נמצא דהוא הריע את הממון ולא הממון אותו. עוד אמר שהסכנה דעשירות, היינו שיסכן את האדם שנעשה עשיר – להתגאה בממונו, דכתיב (דברים ח' י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך...ע"כ הביא מהאדמו"ר מצאנז זי"ע. אור החיים הקדוש ביאר את הפסוק (במדבר כ"ג כ"ב) אל מוציאם ממצרים, שבכל שנה יש בחינת יציאת מצרים, ולא בשנה ראשונה בלבד...עיי"ש בדבריו. תמיד בכל שנה חג הפסח הוא הכנה לקבלת התורה דשבועות, נמצא דכמו אז בראשית קודם קבלת התורה נתן הקב"ה רכוש גדול שיהיה אמצעי לקיום התורה, כמו"כ עתה בכל שנה ושנה יש התעוררות גדול ליתן שפע וברכה רבה לבניו ישראל, כדי שלא יהיה להם מונע לקבלת התורה ולקיים מצוותיה.

כדי שלא יזיק לנו ההשפעה המרובה, תקנו לנו אנשי כנה"ג ארבע שבתות אלו להיות נזכר על מה נתן לנו הקב"ה השפעה זו להשתמש בו לעבודתו יתברך. שבת שקלים – לרמז שה' יתברך יתן לנו שקלים מרובה בשפע, אבל זכור את אשר עשה לך עמלק, ר"ל דעמלק הוא היצה"ר המעוור עיני האדם להתגאה בממונו...ובא שבת פרה ללמדך איו איפה תוכל להנצל מסכנת העמלק הרוצה לעשות בבחינת 'רם לבבך'...בזמן הזה התורה היא אפר פרה שלנו, על כן בא הרמז משבת פרשת פרה, היינו אם נהיה דבקים בתורה, אז ננצל מחרדת עמלק להתגאה בממוננו, אדרבה יהיה לנו להתחדש בו כל ימינו בתורה ומצוות, והתורה יהיה כל יום כדבר חדש...וזהו מרמז פרשת החודש, שיהיה התורה בידינו כדבר חדש ונשתמש בממוננו להתלהב בתורה ומצוות כבדבר חדש...ואז נזכה לשבת הגדול ליום שכולו שבת גם בימינו...שנרגיש המתיקות של עבדות ה', ובבחינה זו נקבל קדושת חג הפסח שהוא הוצאה מקלי' הטומאה ונכין עצמינו לקבלת התורה בשבועות הבעל"ט...עכ"ל הרב יששכר שלמה טייכטאל בעהמ"ח משנה שכיר.

 

הפניה לדרשה

בסיום דברינו אשר תמו ולא נשלמו, נזכיר רק את הספר דרשות בית ישי לרה"ג הרב שלמה פישר שליט"א בדרשתו לארבע פרשיות [דרוש ל"ב מהדורת תשס"ד], בה פרש ברוחב ועומק דעתו הקשרן של הפרשיות הסובב הולך בביאור דברי ירושלמי שקלים (פ"א סוף ה"ג) כל העובר על הפקודים, רבי יהודה ורבי נחמיה. חד אמר כל דעבר בימא וחורנא אמר כל דעבר על פקודיא. ומסקנת הגמרא שכל מי שעבר בים סוף. אך תימה גדולה היא, מה שייכות קריעת ים סוף למחצית השקל? ואמנם בעה"ט אמר בקריעת ים סוף (שמות י"ד ט"ז) בזכות בקע לגולגולת, נבקעו המים. ועוד הוסיף, בזכות 'ויבקע עצי עולה נבקעו המים'. וגם זו תימה היא. וכאן יוצא הרב ברוחב דעתו לדון בענין הנהגת החסד שעשה הקב"ה עם ישראל בקריעת ים סוף, הקבלה בין י"ג מדות הרחמים לי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כמובא ברוקח (סימן רכ"א) אמנם לא הזכיר כאן, אבל בט"ו באב יום העצים, זמן שהלילה מתחיל להתארך, זמן ריבוי התורה. ענין גילוי החסד ו'לפנים משורת הדין' של אברהם במעשה העקידה, בקיעת העצים, וכמו"כ חג עצי המערכה בט"ו באב שהוא מקביל לשביעי של פסח, יום בקיעת ים סוף. המשכו בענין סנהדרין שיושבים בחצי גורן עגולה וכנגדם הקב"ה משלים את העגול בבחינות 'אלקים נצב בעדת אל'. הסנהדרין הם גילוי כח תושבע"פ בשיא תקפו בגילוי האהבה של ישראל לאביהם שבשמים, יחד עם גלוי האהבה של כל ישראל המשעבדים דעתם לחכמי התורה. ובהמשך מקשר זאת לטומאת עמלק ולעומתו בקדושה זו טהרת פרה אדומה, וממנה שום למעלת כח התורה שנמסר לבית דין ובא לידי ביטוי בקידוש החודש, היא פרשת החודש.

נלקט ונערך בעזר ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א