"קדש ורחץ"
בס"ד
"קדש" מבטא ההתקדשות של האדם עצמו ואילו "ורחץ" מבטא את ההיטהרות-הסרת הטומאה (כמו שכתוב "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור.... שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה" [מגילה יג.]).
בד"כ האדם קודם כל מיטהר מעוונותיו ורק אח"כ מתקדש ולמה כאן הסדר שונה?
כתוב על פסח "משכו וקחו לכם שה" וכתוב בשה"ש "משכני אחריך נרוצה", שכל השנה האדם מתקדם בהדרגתיות-קודם מיטהר ואח"כ מתקדש אבל בפסח ד' מושך אותנו מכל מדרגה שאנחנו ללא הדרגתיות ולכן קודם מתקדשים (ע"פ השפת-אמת)
בהגדה אומרים "אילו הוציאנו ממצרים..." ורק אח"כ "אילו הרג את בכוריהם" ע"פ מה שכתוב בתורה "ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ד' כל בכור בארץ מצרים..." שקודם יציאת מצרים ואח"כ הרג את הבכורות, ונשאלת השאלה מדוע התורה שינתה מסדר המאורעות וכתבה את יציאת מצרים לפני מכת בכורות?
יציאת מצרים היא ההתקדשות של עם ישראל עצמו ואילו מכת בכורות היא היטהרות שמסירה את הטומאה וע"פ זה מובן מדוע התורה שינתה כי בפסח ההתקדשות קודמת להיטהרות.
