"קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית לג, יא)

בחזרתו מחרן, יעקב שולח מסר לעשו, שבו הוא מתייחס אליו בצורה כנועה, כעבד המדבר אל אדונו. למה? כל מערכת היחסים הזו היא תולדה של סיפור גניבת הברכות. יעקב קיבל במרמה את הברכות שהיה אמור עשו לקבל מיצחק אבינו, עשו שמר לו טינה על כך, ולכן ברח יעקב לחרן. מהי בדיוק הברכה שגנב יעקב מעשו?

אין מדובר בהבטחה להיות ממשיכם של אברהם ויצחק ולרשת את ארץ ישראל, שהרי את הברכה הזו קיבל יעקב ביושר לאחר מכן (בראשית כח, א-ד): "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ... וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם", מדובר בברכות הנוגעות בעיקר לשלטון ומלכות (בראשית כז, כח-כט): "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ".

ה"ספורנו" בפירושו (ברשאית כז, כט) מציע תשובה לשאלה, מדוע יצחק ייעד את הברכות הללו לעשו ולא ליעקב:

"כי חשב שהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, ושיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו בענייני השררות והבלי הנפסדים, כמו שקרה לזרעו אחר כך... ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו, ממה שיהיה משועבד תחת שאר האומות".                                                                             

יצחק אבינו ידע שיעקב מיועד להיות ממשיכו של אברהם אבינו ולרשת את ארץ ישראל, ולכן הקפיד לא לתת את הברכות הללו לעשו, אלא להעניק אותן ליעקב מאוחר יותר. ברם, יצחק סבר שמוטב לו ליעקב אבינו שיחיה בארצו כנתין ולא כשליט. כך לא יצטרך לבזבז את זמנו ומרצו בענייני שררה וחומר, ויוכל להקדיש את חייו לעניינים שברוח.

בנוסף סבר יצחק, שעדיף שיעקב יהיה משועבד לאחיו עשו מאשר לאומות אחרות. לכן החליט יצחק לברך את עשו שישלוט על אחיו יעקב. לא טובתו של עשו עמדה מול עיניו של יצחק בהחלטה זו, כי אם טובתו של יעקב!

בסופו של דבר קרה הדבר ההפוך, ויעקב הוא שקיבל את הברכה לשלוט על עשו. מן הסתם, יעקב כלל לא חפץ לקבל את הברכה הזו. לא היה לו שום אינטרס לשלוט על עשו, וכל עניינו היה לקבל את ברכת אברהם, להתמנות לממשיכה של השושלת, ולרשת את ארץ ישראל. אילו ידע יעקב שברכה זו מיועדת לו בכל מקרה, לא היה טורח לרמות את יצחק ולגנוב את ברכותיו של עשו. ברם, יעקב לא ידע זאת, וכך יצא שגנב ברכות שאין לו שום חפץ בהן.

אירוע זה הותיר את יעקב בתחושה מאוד לא נוחה: לא רק שרימה את אביו, אלא גם לקח ברכות שלא יועדו לו ושאין לו עניין בהן.

כעת החליט יעקב לתקן את המעוות. כאשר הוא מדבר אל עשו בנימה של כניעה, הוא מעביר לו במרומז את המסר: אין לי שום חפץ בברכות הגשמיות שקיבלתי. ברכות אלו מגיעות לך, ואני מוותר לך עליהן. אינני רואה עצמי כ"גְבִיר לְאַחֶיךָ". כל רצוני הוא רק לזכות בברכות הרוחניות שקיבלתי.

בסופו של דבר, מעביר יעקב את המסר הזה בצורה מפורשת: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל".

הרב יהודה עמיטל זצ"ל, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון www.etzion.org.il