הקדמה: ביאור חדש לתורה: "וחי בהם" – איך ראוי לנכון לחיות, על פי העולה מן הכתוב בתורה שבכתב. אין הכוונה למצוות ולחיובים, אלא לתובנות מה ראוי ומה נכון ומה טוב לעשות וכך לחיות.

וחי בהם – פרשת בראשית

א,א: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים: אמונה בה' ובכוחו הלא-מוגבל היא יסוד לחובה של כל אדם לקיום המצוות, שהרי אין אדם שיוכל להעיד מה היה בעולם וכיצד נברא, בטרם נברא אדם. לכן יש להסתמך על עדות ה', שה' לבדו ('ברא אלוהים') ברא את העולם. לכן יש להאמין רק בו, ולקיים את כל מצוותיו, כפי שיפורטו בהמשך התורה.

א,ד: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב: אור עדיף על חושך. ה' רואה באור דבר טוב, לכן גם לנו האור טוב, ועדיף על החושך, עליו ה' לא אמר 'כי טוב'. כדאי לבַדֵּל ולהבליט את הטוב משאר הדברים ("ויבדֵל אלוהים בין האור ובין החושך"). הערה: במקומות אחרים בהם נאמר 'כי טוב'  (פסוקים י, יב, כא, כה, לא) אין בידול מדברים אחרים, אלא ציון 'טוב' לנעשה, למעט כאשר מדובר על הבדלת האור מהחושך (פסוק יח).

א,כו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם: כאשר נעשית פעולה חשובה מאד, ראוי להתייעץ עליה עם חברים ויועצים קרובים. בכל יתר פעולות בריאת העולם, ה' אינו מתייעץ ואינו מודיע כלל את כוונותיו.

ב,ב: וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: טוב לשבות ממלאכה ביום השביעי בכל שבוע. כך עשה ה' – כך ראוי לי לעשות.

ב.יב: וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב: לא כל זהב הוא טוב. זהב מארץ החוילה הוא טוב (פסוק י'). צבירת כל זהב – אינה בהכרח דבר טוב.

ב,יז: וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: מלכתחילה עדיף היה לחיות בלי דעת, כלומר בלי יכולת הבחנה בין טוב לרע, כך היה רצון ה'. מכיוון שהאדם בכל זאת לקח לעצמו את היכולת להבחין בין טוב לרע, עליו לבצע זאת לפי רצון ה', דהיינו לקיים מצוות עשה ולא-תעשה.

ב,יח: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ: אל לו לאדם להשאר מבחירה לבד בלי אשה. כך רצה האל כאשר בראו. המציאות הרצויה היא: עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (פסוק כ"ד).

ג,יז: כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ: אין לשמוע לקול אשתך כאשר היא מבקשת אותך לחטוא. יש לשמוע לקולה בדברים שאינם אסורים.

ה,ג: וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, שֵׁת: טוב שהאב והאם יסכימו על שם בנם. חוה קראה לבנה בשם שת (וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת; ד,כה), וגם אדם קרא לו כך.