"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם" (דברים יא,כו-כח). ישנו כלל של ר"י: 'רבא אמר: הא מני? רבי יעקב היא, דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. דתניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה, טו) "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך". בשילוח הקן כתיב (דברים כב, ז) "למען ייטב לך והארכת ימים". הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה והבא לי גוזלות. ועלה לבירה, ושלח את האם, ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת. היכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה? אלא "למען ייטב לך" לעולם שכולו טוב, "ולמען יאריכון ימיך" לעולם שכולו ארוך' (קידושין לט,ב). [ראה ב'תורת המועדים' (ר"ה) למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמביא כמה דעות בהקשר של שכר מצות בעוה"ז, ומברר אותם] הרי שאין שכר מצוה בעולם, אז איך באה ברכה לעולם? מובא ביהודי הקדוש, שדורש את הפס' כך: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה" ברכה זה דבר שמתווסף-מתברך, שאינו הקרן אלא תוספת לקרן. זהו שאנו מקבלים בעוה"ז, את התוספת ולא את הקרן. "והקללה" זה ר"ת 'והקרן קיימת לו לעולם הבא'. וממילא זהו כר"י שאין שכר מצוה בעולם (שהקרן רק לעתיד, ומה שיש זה תוספת ברכה). מרן הגאון הגדול שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מקשה (ב'תורת המקרא') איך יסביר ר"י (ושאר הדעות הקרובות לו) את מה שהתורה כ"ך מרבה בהבטחות הטבה למי ששומר את המצוות? ועונה שבכל התורה לא נאמר הבטחה ליחיד, אלא תמיד דברי התורה נאמרו בלשון רבים, כדי לומר שההטבה היא לרבים. כיון שכל העניין שאין שכר בעוה"ז הוא משום שאם אדם היה מקבל שכר מצוות בעולם או עונש מהעברות, מיד היה חוזר בתשובה ולא היה קיים בחירה חופשית, כי היה מרגיש מיד את תוצאות מעשיו. זה שייך דווקא בשכר ועונש ליחיד, אבל לרבים זה לא משפיע, כי לא מקשר בין הנעשה לרבים לבין מעשיהם. וגם בעוה"ב כל אחד מקבל כפרט עצמי, כל אחד יש לו דרגה משלו, וממילא השכר כקבוצה לא שייך שם, ולכן דווקא כאן מקבלים שכר של רבים. נראה שאין אלו שני הסברים שונים (היהודי הקדוש והגרש"ג זצוק"ל זיע"א), אלא זהו עניין אחד. שהרי מהו חלק הברכה שעליה מקבלים שכר בעולם? נראה שהברכה זהו תיקון העולם שנעשה בהקשר למעשיך. דבר זה נעשה ע"י כלל ישראל שמתקנים את העולם, שע"י תיקון וקידוש העולם באה ברכה לעולם, ומזה מקבלים שכר בעולם, של אותה ברכה. ממילא זהו שכר של הרבים. כעין הנאמר: 'ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר: "וחוטא אחד" כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה' (קידושין מ,ב). שיש שני חלקים של שיקול דין בעולם, האחד פרטי והשני כלל ציבור בנ"י. נראה שזה לא רק משום שיש פרטים ויש ציבור, אלא שזה שני דגשים. הפרטי מתקן את העולם כחלק מהציבור, אולם ישנם שני דינים, כיון שיכול להיות אדם צדיק כשהרוב רשעים, או אחד רשע כשהרוב צדיקים. ממילא תיקון העולם נעשה ע"י כלל בנ"י, שאנו מתקני העולם, לכן הצורה שמתגלה בעולם לטוב או ח"ו לרע, זה ע"פ כלל הציבור אם זכאי או לא. כעין 'אר"ש בר נחמני א"ר יונתן: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה. שנאמר "כי תצא אש ומצאה קוצים" אימתי אש יוצאה? בזמן שקוצים מצוין לה. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר "ונאכל גדיש", ואכל גדיש לא נאמר, אלא ונאכל גדיש, שנאכל גדיש כבר' (ב"ק ס,א). הרי שהטוב או רע בעולם נעשה ע"פ כלל הציבור, ואפילו הצדיקים מוכים ראשונים (אולי כי היו צריכים להשפיע על הרשעים ולא עשו מספיק, ולכן נענשים כאן כדי שיהיו מתוקנים לגמרי למעלה), ולא דנים אותם לטוב ע"פ מעשיהם, אלא ע"פ כלל בנ"י. כיון שהטוב והרע בעולם חל ע"פ השפעת הקדושה ותיקון בכלל העולם. ממילא גם מה שאומר היהודי, שיש בעולם חלק של ברכה, שזהו דווקא אותו חלק של השפעת הקדושה בעולם ע"י הרבים, שזהו הברכה-התוספת שכיון שהעולם מתוקן אז מהשפע טוב של הקדושה מתגלה טוב גשמי בעולם. נראה שלכן מהפס' כאן דרשו: '"וסרתם מן הדרך" דרך חיים לדרך מות: מן הדרך אשר צויתי אותם, ללכת אחרי אלהים אחרים. מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי). מדוע דווקא כאן נרמז שכל התורה כנגד ע"ז, ולא במקומות אחרים? אלא נראה שזה בא להדגיש בקשר לעניין של השכר ועונש בפס', שבא לומר: איזה שכר אתה מקבל בעולם? כזה שהעולם של ה', כהיפך ע"ז. השכר בעולם של התורה והמצוות שאתה עושה, הוא דווקא מהשפע טוב שיש בעולם בהיותו קשור לקב"ה (היפך מע"ז שטוענים שאינו של ה' ח"ו). ואינך מקבל שכר על עצם עשיית המצווה הפרטית שלך, שזהו הקרן ששכרו בעוה"ב. נראה שלכן נאמר בפס' בלשון "אנכי", שדרשו חז"ל על הנאמר בדברות: 'ר' יוחנן דידיה אמר: (שמות כ, ב) "אנכי" נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית' (שבת קה,א). ע"פ זה, כאן יתפרש שמברר שהברכה תבוא לנו ע"י שבקיום התורה אנו מתחברים ישירות לה', ובכך מקדשים את העולם שמתחבר לטוב הנשפע מה', וכך באה ברכה לעולם ולאדם.