'רבי יצחק רמי: כתיב (דברי הימים ב ט, כ) "אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה" וכתיב (מלכים א י, כז) "ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים"? לא קשיא, כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה. אמר רבי יצחק: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי. ואמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים יז, יז) "לא ירבה לו נשים", אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור. וכתיב (מלכים א יא, ד) "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו", וכתיב (דברים יז, טז) "לא ירבה לו סוסים", ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב, וכתיב (מלכים א י, כט) "ותצא מרכבה ממצרים בשש" וגו'' (סנהדרין כא,ב). שלמה נשא את בת פרעה לאשה , ובאותו זמן התחילה רומי להתהוות כאומה שלבסוף תביא לגלות ישראל. כמאה שנה לפני חורבן הבית, מצרים נכבשה ע"י הרומאים (שעד אז הייתה תחת שלטו יווני), לאחר מות קליאופטרה. נראה שאף זה קשור שכמו ששלמה הביא ממצרים אשה הקשורה למלכות (בת פרעה) ובזה שם קשר לחורבן ע"י הרומאים, כך גם בדורות, בקשר לאשה הקשורה למלכות מצרים (כאשר היא מתה) יש קשר לשלטון מלכות רומי (במצרים) ואח"כ תבוא רומא ותחריב את ישראל. כעין שישראל ומצרים יחד (כנישואי שלמה עם בת פרעה) קשורים לגדולת רומא מעלינו. אחד הדברים הכי בולטים אצל הרומאים זה המיסים הכבדים שהיו מפילים על היהודים בארץ, זה כעין קשור לשלמה שאצלו הכסף לא היה בעל ערך, מרוב שהיה שפע ונעשה הכסף כמיותר, ובשל נישואיו לבת פרעה נעשה לו ערך (שהיה פחות שפע), כך גם בדורות לכסף התווסף ערך לכסף, בשל שהיו מכבידים והיינו צריכים כסף רב לתת להם, ולכן כל פרוטה הייתה חשובה (להיפך מזמן שלמה לפני נישואיו לבת פרעה). חורבן הבית היה בשל שלא דנו לפנים משורת הדין: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ... אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). בלי לפנים משורת הדין, זהו אינו כתורה באמתותה, אלא עיוות של רצון ה'. זהו כמו טעותו של שלמה שאמר 'אני ארבה ולא אסור', שעיוות את התורה, שפעל כביכול ע"פ התורה (שהתורה מביאה את הטעם), אולם מעשיו הם נגד רצון התורה. כך גם עיוותו את התורה, שפעלו כביכול ע"פ התורה, אולם זה נגד רצון התורה, לכן קשור מעשי שלמה בשורש החורבן (שמעשיו הם שורש לחורבן). גם מה שנשיו הסירו את לבבו מה', זהו כעין בלא לפנים משורת הדין, שזהו שנוטים מרצון ה' לשפוט עם לפנים משורת הדין. גם נאמר שהחורבן בא על שלא ברכו בתורה (ב"מ פה,ב), שהכוונה היא שלא היה להם ערך אמתי לתורה. זהו כמו שלמה שכביכול לא העריך מספיק את אמתות התורה, ולכן חשב שאותו נשיו לא יסירו מה', כמו שבדורות אי הערכתם את התורה גרמה שיגיעו לכל העברות החמורות שאליהם הגיעו (ראה ב'לזמן הזה' 'שלא ברכו בתורה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אמנם זה נאמר על חורבן בית ראשון, אבל אם שלמה קשור לחורבן (כללית) אז מן הסתם קשור גם לראשון, ועוד שמן הסתם עניין זה קשור גם לבית שני, כיון שהוא קשור לעניין החורבן בשל ריחוק מה' (כמו שאומרים על שנאת חינם ששקולה כשלושת העברות [יומא ט,ב], כך שסימן שראו קשר ודימוי של העברות שהביאו לחורבן הבתים). גם נראה שמה שנשיו הסירו את לבבו, זה פעל שהחורבן יבוא ע"י קמצא ובר קמצא (גיטין נה,ב-נו,א) שהייתה שנאת חינם, שלא אהבו אחד את השני, שהסירו את הלב מלהיות אוהבים בבנ"י אחד את השני. והתוצאה הייתה שהלך למלך רומי, כמו ששלמה הלך לבת מלך מצרים. לכן גם הרומאים הטביעו מטבע לציון החורבן שלנו, עם ציור של 'בתולת בת ציון', שזה כעין רמז משמים כנגד שלקח שלמה אישה ממצרים, במקום מבנ"י שנשארו כביכול בלא איש. ולכן רשמו במטבע 'יהודה השבויה', כעין שבת פרעה נלקחה לשלמה מעם אחר, כמו שבויה שהולכת לעם אחר. משיח מגיע מזרע דוד, שבזמן המשיח יכו את עשו "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א,כא) הכאת עשו קשורה עם מלכות ה'. לעומת זאת שלמה שעשה נגד רצון ה', והראה בזה שכביכול אינו מלך של מלכות ה' (כמייצג את ה' בעולם), לכן 'אמר ריש לקיש: בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר (דברי הימים א כט, כג) "וישב שלמה על כסא ה'". ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר (מלכים א ה, ד) "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה". רב ושמואל, חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם. וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו, וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו. ולבסוף לא מלך אלא על ישראל, שנאמר (קהלת א, יב) "אני קהלת הייתי מלך על ישראל" וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א, א) "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים". ולבסוף לא מלך אלא על מטתו, שנאמר (שיר השירים ג, ז) "הנה מטתו שלשלמה" וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על מקלו, שנאמר (קהלת ב, י) "זה היה חלקי מכל עמלי"' וכו' (סנהדרין כ,ב). הרי שירד ממלכותו עד שנשאר לו רק מקלו, שזהו כמו שבעתיד ירדו ישראל ממלכותם, ע"י שיכבשו תחת רומא. וזה קשור למקל, כמו שגבריאל נעץ קנה בים ויצא רומא. שכוונתו לרמוז על כוח רומא (שעכשיו מתחילים, עד שיכבשו את ירושלים), שזה מכוח ירידת שלמה בשל חטאיו. שזהו: 'קסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן, אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמן, שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א). ששתי המלכויות הן הפכים, ולכן ירידת שלמה קשורה בעליית רומא. גם עניין הכסף אצל שלמה שהתחילה ירידה, שלכן נעשה בעל חשיבות, בעקבות נשיאת בת פרעה, זה קשור לעליית רומא. שהכבידו את המסים עלינו. אבל גם קשור בזה שעשיו רצה להרוג את יעקב, ויעקב בשל כך ירד לגלות, כך שכעין עשיו עלה ויעקב ירד. ובזה נאמר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (בראשית לב,יא). '"כי במקלי" - לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה, אלא מקלי לבדו. ומדרש אגדה: נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן' (רש"י). הרי שנשאר לו רק מקל, כמו אצל שלמה שנשאר מלך רק על מקלו, וגם נתן מקלו בירדן, כעין המטה שננעץ בים ועלה לרומא. (ונבקע הים, רמז למעלתם של ישראל כשיצאו ממצרים, שנבקע להם הים והירדן. שיעקב יוצא לגלות ששם יתעלה בכבוד- שיחזור בשני מחנות, כמו שירד לגלות מצרים ויחזרו בכבוד עם קריעת הים והירדן. שזה חזרה לארץ, ההיפך מהירידה מהארץ לגלות שע"י עשיו, רמז שזה עולה וזה יורד. שעכשיו עשיו למעלה אבל בהמשך כשיחזור לארץ יהיה עשיו למטה, וכן להיפך שכשירד יעקב מהגדולה בחורבן, יעלה עשיו בגדולה). הכסף שאצל שלמה כשחטא היה נחשב כאבן "כאבנים", נראה רמז לחורבן הבית ע"י רומא: '... כך אמרו לאסף: הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל. הדא הוא דכתיב: "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה"' (איכ"ר ד,יד). ששלמה בנה את המקדש, והמקדש נחרב בחורבן בשל חטאינו, ששפך הקב"ה חמתו כעונש על עצים ואבנים ולא על בנ"י, זהו כעין העונש של ערך הכסף בעקבות חטא שלמה שקשור לאבנים. שלמה גם חטא שהוריד למצרים בעקבות הסוסים, שזהו כעין קשר לחזרה לגלות מצרים, כך גם ירדו לגלות ע"י רומא, שקשורים לעונש על החטא עם מצרים, בבת פרעה ובסוסים. נראה ששני הדברים קשורים, בת פרעה והסוסים, כעין הפס' "לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי" (שה"ש א,ט) שיש דימוי בין אהבת האשה והסוסים המשובחים של פרעה. כך גם שני אלו קשורים בחטאי שלמה, והקשר לגלות רומא בהמשך.