"אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי" (דברים ב,כח). חז"ל למדו מכאן אסמכתא לאסור בישול נכרים: 'והשלקות. מנהני מילי? א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אמר קרא (דברים ב, כח) "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי", כמים, מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה.. אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא' (ע"ז לז,ב-לח,א). בטעם הגזרה חלקו רש"י ותוס'. לדעת רש"י הסיבה היא: 'מדרבנן - שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא' (רש"י ד"ה 'מדרבנן'. שם). לדעת תוס': 'אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. .. ויותר היה נראה לפרש הטעם משום חתנות' (תוס' ד"ה 'אלא'. שם). התורה תמימה מסביר שהטעם שהיה צריך להביא אסמכתא זה משום שכיון שבתורה נאמר במפורש שלקחו אוכל מגויים, לכן היה צריך להביא אסמכתא, שלכן יכול לאסור דבר שמפורש להיתר בתורה. זהו הסבר יפה, אולם לא נאמר כאן שזה מותר, כיון שלא מפורש שקנו דברים מבושלים, כך שאפשר בקלות להעמיד שמדובר בדברים חיים. לכן נראה שבכל מקום שיכולים להביא אסמכתא מהתורה, אז משתדלים להביא זאת. או שגזירה שלא לאכול מבושל זו גזרה קשה, שהרבה יכולים להיכשל בה, לכן ללא האסמכתא לא היינו גוזרים זאת על הציבור. נראה שבפס' מרומזות גם הסיבות: נאמר "אכל בכסף תשברני ואכלתי" שזה מרמז לשיטת רש"י, שמי שקונה יודע מה קונה, שלא כמו מקבל מהאחר במתנה, שמקבל כל מה שהאחר רוצה להביא, שתלוי באחר, שכך יכול להביא לו גם דברים טמאים, שאינו יודע מה יש בזה. אבל כשהוא קונה דברים, שהוא האחראי ומברר מה יתנו לו, שמשלם בשביל דברים שהוא רוצה ויודע שהם כשרים, אז בכך ידקדק שלא ימכרו לו דברים טמאים, אלא רק דברים טהורים שביקש, דברים שיכול לראות שהם כשרים. פס' קודם נאמר "אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול" (כז). שילכו רק בדרך ולא יטו, זה מרמז על הטעם של תוס', משום חתנות, שכאן הם לא יתערבו בשאר האנשים (בבתיהם), אלא רק יעברו בדרך הראשית. נראה גם שנאמר קודם: "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר" (כו). פרש"י: '"ממדבר קדמות" - אע"פ שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקב"ה ליתנה לישראל, חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואעפ"כ פתח להם בשלום. אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. ד"א, "ממדבר קדמות" ממך למדתי, שקדמת לעולם. יכול היית לשלוח ברק א' ולשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי במתון'. (כאן אומר ששלח לסיחון ואמר לו... ממילא ההמשך, שמרומז על בישול נוכרי, מרומז גם כאן, שזהו הפתיחה למה שאמר לו). ההסבר הראשון, שקשור למתן תורה, שהגויים לא רצו לקבל את התורה. זהו כעין חתנות, שיש הבדל גדול במעלתם של ישראל ויעודם בעולם, לבין הגויים, שיש בנו נשמה מיוחדת, ולכן גם רק לנו התורה מתאימה, ולכן שלא להתחתן ולהתערב בם. ההסבר השני שה' הוציא את בנ"י במתינות, זה כרמז כעין מאכלים, שיש לבדוק לפני האכילה ולא למהר ולאכול. (זו גם אחת הסיבות מדוע יש סימני כשרות, כדי שהאדם יבדוק, שבזה מחנכים את האדם לריסון עצמי [כמו שמביא מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א בטעמים לאיסור מאכלות אסורים]). נראה ששלום זהו שמו של הקב"ה: 'גדול השלום, ששמו של הקב”ה קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו) "ויקרא לו ה' שלום"' (ספרי במדבר ו,כו). ששם זהו התגלות, ולכן ה' מתגלה בשלום. לכן כעין בסיני ובמצרים הקדים שלום (שלכן משה למד מזה לשלוח שלום לסיחון). זה קשור לתיקון העולם ע"י התורה (שזהו שפנה לאומות) ובקשר לביעור הרע בעולם (שזהו הכאת מצרים). כך השלום השלם, יגיע לעתיד לבא בביעור הרע ובתיקון העולם ע"י התורה. (זהו: '.. רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד, שנאמר (ישעיהו ט): "למרבה המשרה ולשלום אין קץ". דבר אחר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"... גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום, שנאמר (דברים כ) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום". (שם ב) "ואשלח מלאכים ממדבר קריות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום ואמת"... גדול השלום שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז) "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב". גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים, שנאמר (שם) "יבוא שלום ינוחו על משכבותם". גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים, שנאמר (שם) "אין שלום אמר ה' לרשעים"... גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נ”ד) "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך"... ר' חנינא סגן הכהנים אומר: גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית, שנאמר (עמוס ד) "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח". (ישעיה מ”ה) "עושה שלום ובורא (רע) [כל]"' וכו' [ספרי שם]. שיש קשר בין כל אלו, ששלום קשור לתורה, ולצדיקים שפועלים בזה לתיקון העולם, ונגד רשעים-לבערם, ושקול כמעשה בראשית, שמתקן את העולם, עד תיקונו השלם שכל העולם ישוב בתשובה, ותשוב מלכות דוד חזרה במלכותו של מלך המשיח. כל זה קשור למלכות ה', קשר לה' ששמו שלום, וזה קשור למלחמות שפותחים בשלום כמו שלמד זאת משה ממעשה ה'). השלום האמתי יגיע לעתיד לבא בביעור הרע ותיקון העולם, ולא בדרכים אחרות שמתגלים לדוגמה בערבוב עם הגויים, כמו שניסו לעשות, שחשבו שבכך לא ירדפו אחריהם, ויש שניסו להתנתק מהתורה, חשבו שבכך יגיע אליהם השלום, שלא ירדפום הגויים. זהו כעין נרמז בחתנות- ערבוב בגויים, ובאכילת מאכלים טמאים שזה פוגם בנפש האוכלם, שזה ההיפך מהתורה, כך שרומז על עזיבת התורה. אע"פ שניסו להגיע בכך לשלום עם הגויים, זה לא קרה, ועדיין רדפום. כיון שבכך לא משיגים את השלום. קודם נאמר: "היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך" (כה). יראת הגויים מאתנו, שלא יזיקו לנו, זה תלוי בקשר שלנו לה' ולתורתו (שזהו המשך הפס' "קדמות" ,שמרמז על הר סיני וקבלת התורה) ולא"י (שכל העניין כאן הוא ההליכה לא"י, ואף נאמר להתגרות בם מלחמה, כעין פתיחת המלחמות שימשך אח"כ בכיבוש א"י). וזה לא מתגלה בנס אלא לאט (כמו במצרים) . כך ביאת המשיח באה לאט, בדרך הטבע, ולא מהר בדרך נס (ראה בספר 'קמעא קמעא' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ויבוא אז בעתיד השלום, אבל קודם יבואו מלחמות ('בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא'. סנהדרין צז,א) שיהיה ביעור הרע (כבמצרים), ואחריו יהיה התיקון השלם (כמתן תורה). נרמז כאן על החמה שעמדה למשה כיהושע: 'תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן: משה, ויהושע ונקדימון בן גוריון... אלא משה מנלן? אמר רבי אלעזר: אתיא "אחל" "אחל". כתיב הכא (דברים ב, כה) "אחל תת פחדך" וכתיב התם (יהושע ג, ז) "אחל גדלך". רבי שמואל בר נחמני אמר: אתיא "תת" "תת", כתיב הכא "אחל תת פחדך", וכתיב התם (יהושע י, יב) "ביום תת ה' את האמרי". רבי יוחנן אמר: אתיא מגופיה דקרא, (דברים ב, כה) "אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך", אימתי רגזו וחלו מפניך? בשעה שנקדמה לו חמה למשה' (תענית כ,א). נראה שרומז על האור שלעתיד לבא: "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור" (זכריה יד,ו) שזהו זמן לקראת הגאולה (ראה שם ברש"י). כך רומז כאן עניין השמש שעמדה, שיש אור גם אחרי הזמן (כ"לעת ערב"), כעין רמז לזמן שלפני המשיח, שיש מלחמות (כמו שכאן זהו עמידת השמש במלחמות). גם כלל המלחמות בעולם קשורים אלינו, שמלחמת העולם גרמה ליהודים שיעלו לארץ, ושנקבל מדינה, וזה בתהליכי גאולתנו. כך גם היה בזמן התורה, כמובא בפס': "והעוים הישבים בחצרים עד עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו תחתם" (כג) '"והעוים היושבים בחצרים וגו'" - (חולין ס) עוים מפלשתים הם, שעמהם הם נחשבים בספר יהושוע, שנאמר (יהושע יג) חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשקלוני והגתי והעקרוני והעוים. ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם, והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מידם' (רש"י), שהמלחמות שלהם באו בשבילנו...