'אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ וְקַרְנו תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ, כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּום וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה, בָּרוּךְ אַתָּה ה', מַצְמִיחַ קֶרֶן ישׁוּעָה' (ברכת משיח- שמונה עשרה). ראה בספר 'צמאה נפשי' (שער ה' פרק ו') של מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, הסבר בהרחבה לתפילה זו. (ראה גם ב'לזמן הזה', תמוז-אב, 'התעניות ייהפכו לימים טובים'). הגרח"ד שליט"א מסביר שהלשון של צמיחה בברכה לקוחה מהנ"ך. נראה להוסיף שבברכה יש שלוש פעמים הזכרה של צמיחה כנגד המשיח, לרמז על השלושה שהביאו דבר זה: ירמיהו, זכריה ודוד. אמנם בירמיהו וזכריה מובאים שני פס' בכל אחד מהם, אבל מתחשבים בזה כנביא אחד. או שנאמר שש פעמים לשון צמיחה בנביאים: “צמח" (ירמיהו כג,ה), “אצמיח" (שם לג,טו), “צמח" (שם), “צמח" (זכריה ג,ח) “צמח" (שם ו,יב) “יצמח" (שם). לכן כרמז על צמיחה ממטה למעלה (כמו צמח שמתחיל ממטה ועולה בצמיחה, כך הגאולה תתחיל בקטן ותתגבר, וכן מתחיל בדרגה שעדיין נפולים בגשמי ובחטא שזה כמטה, ועולה עד הגאולה ששם ה' יתגלה בעולם שזה כמעלה) כעין שזה מחולק לשנים, הביאו בתפילה שלוש פעמים (שש מחולק לשנים). (או שיש בנ"ך שלוש לשונות: "צמח", "אצמיח" ו"יצמח") או שנאמר בברכה פעמיים לשון צמח, שהסיום לא נחשב, וכך יש שנים כנגד נביאים (ירמיהו וזכריה) וכתובים (דוד). (והסיום כעין כוללם יחד, שיש זאת בנ"ך, כעין בכל. בנביא ובכתובים, והם מושכים כוחם מהתורה, ולכן כעין בכל התנ"ך גנוז כוח הגאולה בצמיחה). זה נרמז בתפילה, כיון שיש מעלה גדולה לחבר את התפילה לתנ"ך, שבזה נותנים לזה מעלה מיוחדת וגדולה יותר. אולי גם נאמרו שלוש פעמים, לרמז שכל הבריאה קשורה לגאולה, שכל הבריאה מטרתה גילוי ה' בעולם שיתגלה בשלמות לעתיד לבא. לכן כנגד עבר, הווה ועתיד, נאמרו שלוש פעמים בברכה. זהו כנגד עבר: '… ששה דברים קדמו לבריאת העולם.. ושמו של משיח' וכו' (ב"ר א,ד). הווה זה שכל הבריאה מתקדמת לעבר תיקונה השלם, ועתיד זהו התיקון השלם- הופעת משיח. לכן יש בברכה 'צמח' שזהו שמו של המשיח (זכריה ו,יב), כנגד עבר (ששמו קדם לעולם). 'תצמיח' כנגד לעתיד (לשון עתיד- תצמיח בעתיד). ו'מצמיח' לשון הווה (שעכשיו מצמיח). אולי גם בזה רומזים לשלושת אבות, משום: 'ואמר "צדקתו", כנגד האבות, שזכר בריתו עמהם ולזרעם אחריהם, ועושה עמהם הצדקה להושיעם מהגלות' (רד”ק ישעיהו נט,טז), והאבות היו מקושרים לה' בדרך הטבע (ראה 'תורת המקרא' “וארא” למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), ולכן גם הגאולה קשורה לא”י (שבתחילתה קיבוץ גלויות לארץ, וכן בבית שני פספסו את הגאולה כי לא עלו כולם יחד כראוי [ראה ב'מועדי ישראל', סוכות, 'חג הסוכות בתקופת הבית הראשון והשני', למרן שר התורה הגר”ש גורן זצוק”ל זיע”א] כך שקשור לכוח א”י) כמו שא”י ירושה לנו מאבותינו. לכן כיון שזה כעין קשור לטבע (בחיבור האבות), לכן נאמר בצמיחה, שהיא מרמזת על דרך טבעית כצמיחה, בהקשר לשלושת אבות, ולכן שלוש פעמים (אולי לכן שש פעמים בנביא, כנגד אבות ואנחנו, ולכן כפול). בכלל עיקר הגאולה היא למען שמו של הקב”ה, שיהיה שם ה' שלם בעולם, וזה קשור להיותנו המשך האבות, שאנו ממשיכי כוחם כנבחרים לקדש שם ה' בעולם. לכן 'זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה' (ברכת אבות- שמונה עשרה). ממילא קשור לכוחנו מאבותינו, ולכן לשון צמיחה כאבות שבדרך הטבע, ולכן בא לידי ביטוי בצורה טבעית של צמיחה בא”י: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א) [בעל המימרה הוא רבי אבא כרומז לעניין אבות]. נראה יותר מזה, מה שאמרנו כנגד הנאמר בנביא ובכתובים, (וכנגד עבר הווה ועתיד), אפשר להוסיף שירמיהו הוא נביא החורבן, שזה מה שקרה (עבר), ועכשיו אנו מתקדמים לעבר הגאולה שזהו זכריה, שעל נבואתו נאמר: '.. אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג, יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש". בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת' וכו' (מכות כד,ב). הרי שיש קשר בין נבואתו לנבואת הגאולה, כך שהוא כעין חיבור שבימנו, בדרך לגאולה (הווה). דוד היה השורש של הגאולה, לכן הוא מסמל בעצמו את הגאולה עצמה, לכן נאמר "אצמיח לדוד" (ירמיהו לג,טו) [וכמו שאנו אומרים 'את צמח דוד..'] שהוא כנגד הגאולה שלעתיד (עתיד). שיש שלושה קשרים-תהליכים, לצמיחה לגאולה, ולכן נאמר בשלוש לשונות כנגד הנאמר בנ"ך (שנאמר בנ"ך ע”י ירמיהו, זכריה ודוד, ע”פ הקשרם). אולי גם יש שלושה חלקים לעתיד: עוה"ב, ימות המשיח ותחיית המתים (כמו שאומרים בתפילה בשחרית בשבת: 'אין ערוך לך' וכו'), ולכן שלוש לשונות בהבאת הגאולה. אולי גם הצמיחה לגאולה עוברת גם בחורבן (כהסבר הגרח”ד שליט”א במאמרים הנ”ל), ולכן מרמזים על שלושת האפשרויות הקשורות למה שנעשה לנו, בקשור לחורבן וגאולה: '… אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום- יהיו לששון ולשמחה. יש גזרת המלכות- צום. אין גזרת המלכות ואין שלום- רצו מתענין, רצו אין מתענין' (ר"ה יח,ב). ממילא יש שלוש אפשרויות למה שעובר עלינו: יש קשר לחורבן, שזה צרות שבא עם גזרת מלכויות, שזה קשור לשיא החורבן, ששולטים בנו וגוזרים עלינו. יש שלום, שלא שולטים עלינו ויש ביהמ"ק, שזה קרוב מאוד לגאולה, שכך יהיה אז (שימות המשיח מודגשים באי שעבוד: 'דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד גליות בלבד' וכו' [שבת סג,א]). יש זמנים שזה לא כך ולא כך, שזה ברוב זמן הגלות. לכן מדגישים שלוש פעמים צמיחת משיח, כנגד צמיחת המשיח שבמשך הזמן, מהחורבן וצרותיו, ועד לגאולה שבה לא יהיה שעבוד גלויות. אולי גם זה מרמז על התהליך של צמיחת הגאולה, שהיה חורבן וצרות בגלות, ועכשיו חזרנו לארץ ואין עלינו שלטון זר, ולעתיד יבנה המקדש ותושלם הגאולה, כך שצמיחת הגאולה היא כעין בשלושה שלבים ע"פ דרך הטבע שקורה לנו.