אין מברכים 'שהחינו' בין המצרים ואפילו בשבת.

כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [ודרשו חז"ל:] - בתוך כל אחד ואחד מישראל",
שבכאו"א מישראל תוכנית נקודת פנימית לבבו הוא מקדש לשבתו ית'. והנה, מקום המקדש
גם בזמן הגלות והשימום - קדוש הוא. וכדאיתא בשמות-רבה פ"ב: "אמר רב אחא לעולם
אין שכינה זזה מכותל המערבי"- וכל ענין השימום הוא בהבנינים. וכן הוא גם במקדש
הפרטי שבכאו"א מישראל, דהיסוד הוא שלם זך וטהור וכמ"ש "אני ישנה ולבי ער", ואיתא
במדרש-רבה: "אני ישנה מן המצוות ולבי ער לגמילות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער
לעשותן", דכל ענין השימום, ר"ל, שישנו בישראל הוא רק בדוגמת הבנינים שמחוץ ליסוד,
אבל היסוד דמקדש הפרטי הוא בקדושתו.