ברכת בלעם אודות בתי כנסיות ובתי מדרשות
בס"ד
פרשת בלק - פרשת
המקדש
ברכת בלעם אודות בתי כנסיות ובתי מדרשות
הרב ישראל אריאל שליט"א
בלעם חשב לקלל ונמצא מברך (סנהדרין קה,ב) : אמר רבי אבא בר כהנא:
כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר: ויהפוך ה' אלהיך לך את
הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך'.
מבחינת הפשט נראה, כי 'אהליך' ו'משכנותיך', הכוונה היא למשכן, שנקרא
אהל מועד. ואכן דרשו חז"ל בבמדבר רבה (יב, יד): 'מה טובו אהליך יעקב - זה
אוהל מועד שבמדבר ושבשילה ובנוב וגבעון משכנותיך ישראל אל תהי קורא
משכנותיך אלא משכנותיך ישראל [מלשון משכון] שהמשכן ומקדש יתמשכנו ע"י
ישראל בעת שחטאו'. הווה אומר: בלעם ברך את ישראל על המשכן והמקדש העתיד להבנות, אך
הוסיף מיד קללה בצד הברכה, שיהיו להם הרבה משכנים ויהיו להם כמה מקדשים, כלומר,
בישר את בוא החורבן. אכן, קמו ברבות
הימים לא רק מקדש בירושלים, אלא קם גם מקדש חוניו במצרים, אשר משך יהודים ממצרים
להגיע לשם במקום לירושלים. הנה כיצד השפיעה 'ברכתו' על עתידו של עם ישראל, עתיד
שיש בו מחלוקת בענין המקדש וכן חורבנות וגלויות.
לכאורה, שרתה הברכה בבתי כנסיות, אך דומה שגם שם שרתה קללה. בית
כנסת הגדול שבאלכסנדריה חרב, ועמו כל ישראל יושבי אלכסנדריה שהיו כפליים כיוצאי
מצרים, זאת על שום מה? ענשם בא עליהם בגלל, שעזבו את ארץ ישראל עוד בזמן הבית, החל
מימי ירמיהו בעת החורבן הראשון והריגת גדליה, ובהמשך במהלך ימי בית שני
המשיכו לשבת במצרים מרצונם, במקום לשבת בארץ
ישראל.
נמצא, שבית
הכנסת הגדול של אלכסנדריה, הפך מאמצעי לקיום זמני בגלות במצרים למטרה בפני עצמה,
שכן, כך אמרו: הנה! בנינו בית כנסת גדול המכיל עם לרוב, אפילו סנהדרין יושבת
בקתידראות של זהב, ולמה, אפוא, לעזוב מרכז של תורה ותפילה השווה בערכו ומשקלו
למקדש בירושלים? זאת תשובת הגמרא, שישראל נענשו על ששבו למצרים ונשתקעו שם מרצון.
זאת היתה 'ברכת' בלעם: תבנו בתי כנסיות
ובתי מדרשות נהדרים, ובלבד שתמשיכו לשבת בחוץ לארץ ושיהיו אלו תחליף למקדש!
בעוונותינו הרבים, אף בדורנו, התברר ש'ברכת' בלעם מוכיחה את עצמה, אנשים
בהתלהבותם קוראים לוילנא – 'ירושלים דליטא', אחרים קוראים לבית הרבי בגולה הרחוקה
- 'בית חיינו' (זאת, על פי התחינה 'יהי רצון מלפני אבינו שבשמים… לכונן את בית
חיינו ולהשיב את שכינתו בתוכנו' - ולפי הספרדים 'שכינתו בתוכו' – והמשמעות אחת:
לכונן את המקדש). יש ערים, וקהילות, וחצרות אדמו"רים, הבונים בית כנסת אדיר
למראה, ומודיעים, שמבית כנסת זה 'ייצא המשיח לבנות מקדש', נמצא, ש'בית מקדש מעט'
מהווה מעצור לבנין הבית הגדול והקדוש.
לא פחות מכן מתגלה כי גם בבתי המדרש עם כל הברכה שרויה גם קללה
סמויה, שכן, מתוך היצמדות לתלמוד תורה, והגדלתה והאדרתה, שמים דגש על פלפול וחידוד,
וכך על עניני הלכה ש'בזמן הזה', ואילו עניני המקדש מונחים בקרן זוית באין דורש
ומבקש. זאת, תוך הסתמכות על מאמרי חז"ל, כגון (מגילה ג, ב): ׳גדול תלמוד תורה
יותר מהקרבת תמידין', וכגון (מנחות קי א): 'כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא
חטאת ולא מנחה ולא אשם'.
יש המפתחים סגנונות בלימוד: עיון, בקיאות, הלכה, חסידות וכיוצא בכך,
כמו כן, מפתחים שיטות ב'מחשבה', מדוע המקדש 'אינו עינן לזמננו' ו'טרם איכשר דרא'
וכיוצא בכך.
לכך בדיוק התכוין בלעם ב'ברכתו': 'מה טובו אהליך יעקב – משכנותיך
ישראל' - התעסקו ב'בית מקדש מעט' לתפילה, הקימו ישיבות לתלמוד תורה, בנזיקין,
בנשים וכיוצא בכך - ובלבד שלא תתעסקו בבית הגדול והקדוש…
ואין אלא להתפלל, שיתקיים בנו הפסוק (דברים כג, ו): 'וְלֹא אָבָה ה'
אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה
כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ', ואף קללה זו תשוב לברכה.
שבת שלום
