התורה פותחת בבריאת העולם ואדם הראשון, וע"פ החישוב מחיי אדם הראשון אנו מגיעים כיום לשנת ה'תשע"ז. בעולם המדעי טוענים שהעולם קיים הרבה יותר זמן, ועל הסתירה הזו מול המדע ישנם כמה וכמה הסברים בחכמי הדורות האחרונים. אחד ההסברים (שאומר הרב קוק) הוא שהמספר הזה הוא כדי שיהיה לנו מספר למנות בו, ולא שבא לומר שזהו המניין המוחלט של העולם. אלא זהו המניין של מה שאנו סופרים, ע"פ מה שהתורה באה לספר לנו, שלכן מבחינתנו יש לזה חשיבות ולכן ע"פ זה סופרים, אולם אין זה אומר שזהו כל מניין השנים של העולם. לכאורה מדוע התורה פתחה דווקא באדם הראשון? מיילא בריאת העולם זה מובן, שבאה לומר שה' הוא הבורא. אבל מה המיוחד באדם הראשון שלכן ממנו מתחילה התורה לספר לנו על האנשים בעולם (כשמצד האמת כבר היו עוד מלפניו)? בפשטות התורה התחילה בו כי צריך להתחיל מאיזה שהיא נקודה, ולכן בו יש סיפור חשוב אז התחילה בו, כעין זמן ממוצע אחורה, שלא יהיה יותר מדי אחורה. עוד בפשטות, בכל סיפור שהתורה מביאה יש עניינים אלוקים עמוקים, זה לא רק עצם הסיפור, ולכן החלו דווקא באדם הראשון שדרכו הביאה התורה דברים עמוקים, ולא סיפרה קודם סתם כדי להביא סיפורים. עוד נראה, שבאו לספר סיפורים חשובים, שבבנ"י עברו במסורת סיפורים אלו, כיון שגם אצל הגוים היו סיפורים שדומים קצת (כמו שיש סיפורים הדומים למבול וכדו') ולכן בבנ"י סיפרו אותם בצורה הנכונה, בצורה אמונית יהודית ולא כמו שהגוים סיפרו (לדוגמה בסיפור המבול של הגוים אין קשר לחטאי האדם, והכל נעשה ע"י האלים כשלעצמם, שכל אלו ע"פ התפיסה האלילית של מציאות ותפקוד האלילים שלהם), לכן התורה שימרה את הסיפורים האלו, כי יש בהם חשיבות אל מול התפיסה האלילית. לכן בזמן יציאת מצרים שבו נולד עם ישראל, ונעמד התפיסה נגד האלילות כראוי (להיפך מהיותם במצרים) אז יש חשיבות לקבע את התפיסה והסיפורים שקיימים אז בבנ"י כראוי. ובפרט שהתורה כולה באה נגד ע"ז (כשיטת הרמב"ם) ולכן חשוב לתורה להעביר את הסיפורים האלו כראוי, נגד תפיסת הע"ז. עוד נראה, שמטרת התורה היא לתקן עולם במלכות ה', לכן התורה פותחת במי שקשור לתיקון העולם, ומה שלפניו לא מעניין את התורה. אדם הראשון חי 930 שנה, ומביאים חז"ל: '"זה ספר תולדות אדם" העביר לפניו כל הדורות, הראהו דוד חקוקין לו ג' שעות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה? אמר: כך עלתה במחשבה לפני. א"ל: כמה שני חיי? א"ל: אלף שנים. א"ל: יש מתנה ברקיע? א"ל: הן. א"ל: ע' שנים משנותי יהיו למזל זה. מה עשה אדם? הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה, וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם. אמר אדם: ריבונו של עולם, יפיות זו מלכות, וזמירות הללו נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך, וזה שאמר הכתוב: "הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי”' (ילקו"ש רמז מא). המשיח בא מדוד, ולכן אדם הראשון שנתן לדוד חיים זה בשביל שתהא גאולה לעולם. לכן מובן שמוזכר כאן שהיה אמור לחיות ג' שעות, שזה מזכיר את שלוש השעות הקשות בגאולה (כמו שאומרים בהושענות 'הושע נא שלוש שעות'). (לכן גם צרף את מטטרון שהוא שר העולם [תוס' ד”ה 'פס' זה', יבמות טז,ב] ולכן יש לו קשר לאחריות לתיקון העולם, לכן: 'אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב (שמות כד, א) "ואל משה אמר עלה אל ה'" עלה אלי מיבעי ליה? א"ל: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב (שמות כג, כא) "כי שמי בקרבו"' [סנהדרין לח,ב] הרי שמייצג בעולם את שם ה' [ששמו כשם רבו (ראה הסבר ברש”י שמות כג,כא)] ולכן הוא זה שאמר למשה לעלות לקבלת התורה, כדי לתקן את העולם, לגלות את שם ה' בעולם). לכן גם מובא מיד דעה אחרת שמלמדת: 'דבר אחר: "זה ספר" הקב"ה עיבר את השנה, ואחר כך מסר לאדם הראשון, שנאמר: "זה ספר תולדות אדם”' וכו' שזה קשור לתיקון העולם על ידנו (שע"י העיבור נקבעים החגים שמקדש את הזמנים) ולכן בסוף נאמר: 'וכשם שנגלה הקב"ה על משה ואהרן, כך עתיד להגלות על מלך המשיח', שקשור לגאולה. לכן התחילה התורה באדם הראשון בשל הקשר לתיקון העולם שמתחיל אצלו. עוד נראה, שלאדם הראשון היו שלושה בנים מרכזיים (קין הבל ושת) ולנח היו שלושה (שם חם ויפת) והאבות שלושה, כך שיש קשר של שלושה, כעניין חוזק בעולם (כמו ששלוש פעמים זה חזקה). העולם כעין משתפר אבל עדיין יש בו צרות דומות, כעין שההיסטוריה חוזרת (כעין מעשה אבות סימן לבנים). קין הרג את הבל, חם לא רצה שאביו יבוא עוד ילודים לעולם ולכן סרסו (רש"י. בראשית ט,כה) [ולא הרג בפועל], וישמעאל רצה להרוג את יצחק (רש"י. בראשית כא,ט) וכן עשו רצה להרוג את יעקב (בראשית כז,מא). יוצא שבכולם יש עניין של קשר למוות, כעין שחוזר על עצמו, אבל יורד במציאות (מהרג בפועל, למניעת הבאה לעולם, ולרצון להרוג), שכך העולם מתקדם לתיקונו השלם (אמנם בפועל נעשה גם יותר גרוע, כמו שמלכות אדום רעה יותר מקודמותיה, אבל בסה”כ העולם מתקדם לתיקונו). כך גם אדם הראשון במעשיו גרם מיתה לכל העולם, ואף כמעט להריגת עצמו (שהוזהר שאם יאכל ימות) ולביטול כל העולם. נח הציל רק את עצמו ומשפחתו, ושאר העולם נמחק, ואילו אברהם ניסה להציל גם אחרים (אנשי סדום), כך שיש התקדמות בעולם. לכן יש מאדם הראשון כעין דימוי לכלל העולם והשתלשלותו, ולכן החל בו. נראה גם שחם סירס את אביו בשל: 'ומה ראה חם שסרסו? אמר להם לאחיו: אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם. ואבינו יש לו ג' בנים, ועודנו מבקש בן רביעי?' (רש"י בראשית ט,כה) ממילא טענתו היתה בשל אדם הראשון ובניו. מצרים הם צאצאיו של חם (בראשית י,ו) ממילא כעין שחם כאילו קשור לקין והבל, ועליהם נאמר 'כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה, ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו. וכשראה קין כך התחיל צווח הבל אחי אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו ועמד והרגו, שנאמר: "ויקם קין" מכלל שנפל' (תנחומא "בראשית" סימן ט) כך גם מצרים, נהנו מבנ"י במצרים, שיוסף הצילם מרעב ע”י פתרון החלום, וכן כשיעקב ירד פסק הרעב (רש"י. בראשית מז,יט) כך שכמו שקין השתמש ברחמי הבל למנוע ממנו את הרעה (שלא יהרגו), כך גם מצרים עשו, ובכ"ז אח"כ שעבדו והרגו בבנ"י, כמו שעשה קין. לכן יש בזה קשר כעין לבנ"י. כמו כן, קין הרג את הבל בגלל שרצה את תאומתו של הבל שהייתה יפה (פרקי דר"א כא) שזה דומה לפרעה שרצה את שרה (בראשית יב,יד-טו) והיה הורג את אברהם בשבילה, כמו שאברהם אמר לה (שם,יב). לכן התורה מספרת על קשר מצרים ובנ"י כהיסטוריה של העולם, שלכן בנ"י היו בשעבוד במצרים, ומתוך זה יצאו למתן תורה, לתקן את העולם כולו לדורותיו. (ויוצאים לא”י, שכנען בארץ, ובפרט נקראת על שמו ארץ כנען, וגם הוא מבני חם [בראשית י,ו], וגם מוזכר בנח הקשר לא”י: '"ברוך ה' אלקי שם" - שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען. "ויהי"- להם כנען למס עובד' [רש"י בראשית ט,כו]). עוד נראה שמהסיפור על אדם הראשון יוצא חשיבות לא"י, שגבולות גן עדן זהו גבולות א"י, ואדם שפגם יצא משם, ועכשיו בנ"י באים חזרה לא"י כדי לתקן את העולם, כיון שבא"י זהו מקום התורה (ספרי "עקב" מג). זה אולי גם קשור לדברי ר"י: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"' (רש"י. בראשית א,א) הרי שמטרת הסיפורים בתחילת התורה היא לקשרנו לא"י. ממילא מובן שלכן מתחיל באדם הראשון שבו נאמר על מעלת א"י. עוד נראה, שבמצרים העריכו את הנחש, שלכן במנהיגות השתמשו בנחשים, (כמו שרואים שיש בראש פרעה), לכן התחילה התורה בסיפור המבטא את רעתו של הנחש וקשרו לחטא, כרמז על דרכנו שהיא ההיפך ממצרים מלאת הטומאה. שכך ראוי להתחיל בקשר של הקדושה בבנ"י. עוד נראה, שעשרה זה מספר של חשיבות (של שלמות), לכן הלכה התורה אחורה מהאבות במספר של עשרה, וכיון שיש מעלה של אברהם יותר מנח, לכן הביאה עשרה על שניהם, וכן יש לימוד של עשרה במיוחד על נח בהקשר לה' ארך אפים, ולכן החלה התורה מאדם הראשון. זהו: 'עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כלם' (אבות ב,ד). אולי אפשר לומר שיש גם עניין דווקא בשנים מאדם הראשון, שעושים חשבון על פיו. כיון שבמצרים שלטו המלכים המצריים הרבה שנים קודם לבנ"י בעולם, ולכן זה נראה כעין שיש בהם חשיבות גדולה יותר. לכן הביאה התורה את ההיסטוריה מאדם הראשון, לומר בזה שהכל נעשה בשבילנו. כמו כן, המצרים היו מתפארים במלכיהם ובהיסטוריה שלהם, לכן היה חשוב לומר שגם לנו יש היסטוריה קדומה, ואיננו סתם עם שנוצר עכשיו ללא עבר. לכן החל דווקא מאדם הראשון, כיון שע"פ החשבון ממנו, יוצא (כיום) ספירת שנים של 5777 שנים, ואילו אצל המצרים, מלכיהם הראשונים החלו לפני 5017 או 5417 (תלוי איך מתארכים את תחילת השושלת הראשונה). לכן זה היה חשוב כדי להוות משקל נגד למצרים, להביא גם אצלנו היסטוריה קדומה כמוהם.