חטא המעפילים
בפרשת השבוע דובר על חטא המרגלים וחטא המעפילים שבא מיד אחריו.
לפני חטא המעפילים הקב"ה אומר שלא
יזכו לעלות לארץ ואף על פי כן רצו חלק מהאנשים לעלות ומשה אמר להם אל תעלו כי היא
לא תצלח ובכל זאת עלו.
ויש שאלה גדולה על מעשיהם מילא לא אמר להם
לא הקב"ה ולא משה לא לעלות אבל עכשיו שאמרו להם לא לעלות למה עלו?!
ואפשר לתרץ שידוע שהרוצה לשוב בתשובה
שלמה מעבירה שעשה יהדר כנגדה (לדוג': אדם שנכשל בלשון הרע יעשה תענית דיבור, אדם
שנכשל בשמירת העניים יקפיד יותר וכן הרבה) והנה בחטא המרגלים נגרמה מאיסת הארץ ועל
כן רצו אותם אנשים לעלות לארץ אע"פ האזהרות להראות את חיבתם לארץ.
ואם תאמר הרי הקב"ה בעצמו שעליו
נאמר:"כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה" אמר להם לא לעלות
אם כן למה עלו?
יתורץ על פי דברי הראשית חכמה אך לפני
דבריו נקדים את דברי הגמרא במסכת פסחים: "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ
מצא" כל הראשונים מבארים את האגדתא כפשוטה שהאורח צריך לקיים דברי בעל הבית
אבל הראשית חכמה מבאר על ידי נמשל בעל הבית היינו הקב"ה אורח היינו האדם
ורוצה לומר כל מה שאומר לך הקב"ה עשה חוץ מאל תעשה תשובה וחשבו שהיה מקרה זה
בכלל זה.
ואם תאמר אם כן למה נענשו?
י"ל שאחר שעשו תשובה לאחר הודעת
העונש שוב לא הייתה זו תשובה מאהבה אלא מיראה ואין תשובה זו מועלת לכפר על עוונם
אשר עשו.
