ועפ"ז יש לבאר מה שטענו "אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם", שהמרגלים טענו, שאי אפשר להביא ראי' מהנסים שלמעלה מן הטבע שהיו לבנ"י במדבר למה שיקרה בעת שיכנסו לארץ ישראל. שהרי, במדבר היו מופשטים מענינים ארציים ועסקו רק בתורה ועבודה, וכאשר מתעסקים בענינים שמיימים יש מקום לנסים שלמעלה מהטבע. אך כאשר יכנסו לארץ ישראל ויתחילו להתעסק עם ענינים גשמיים, אזי אין מקום לנסים ולהנהגה שמעלה מדרך הטבע. וכפי שאכן הי' בכמה ענינים, שפסק המן, בארה של מרים וענני הכבוד וכיו"ב.

וזהו פירוש "כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו": בודאי ראו שהקב"ה הוא "בעל הבית" על כל העולם ויכול לעשות בו כרצונו, והעולם כולו הוא "כליו" - הכלים שלו, אבל הם טענו ש"שם" בארץ ישראל, שבו "בעל הבית" עצמו קבע שה"בית" יתנהל בדרך הטבע, הרי "אינו יכול להוציא כליו משם". אם רצונו של "בעל הבית" הוא שהעולם יתנהג ע"פ הטבע - כיצד יכולים להיות שם נסים, היפך הטבע?

אך טעו בזה טעות גדולה, כי למרות שקבע הקב"ה שבארץ ישראל העולם יתנהג על פי טבע, מ"מ אין שייך לומר ח"ו על הקב"ה "אינו יכול" וש"מוגבל" הוא להתנהל על פי הטבע, אלא הקב"ה הוא "כל יכול", ותמיד ביכלתו ית' לשדד מערכות הטבע, וברור שגם בארץ ישראל יוכלו לנצח את "ילידי הענק".