בפרשת שמיני מפטירים בשמואל בסיפור העלאת ארון הברית לירושלים. בפשטות הטעם הוא משום שמסופר בו על מות עוזא באמצע החגיגות, מעין המסופר בפרשתנו על מות שני בני אהרן בשמחת יום השמיני למילואים. ואולי אפשר שיש קשר בניהם, שהנה עוזא זהו שם הדומה למלאך: 'תנא דבי ר' ישמעאל: עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל' (יומא סז,ב) 'עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין, ועליהם נאמר "ויראו בני האלהים את בנות האדם". כלומר על העריות מכפר' (רש"י). וכך מסופר במסכת כלה (פרק ג) על חטאם של עוזא ועזאל. וכן מסופר בילקו"ש (רמז מד) רק בשינוי שם, במקום עוזא נאמר 'שמחזאי'. והנה חטאם של עוזא ועזאל הוא ביצר העריות. שזהו תאוה של חומריותו הבסיסית של האדם, כמו שגם בעלי החיים ניצרכים ליצר זה כדי להתרבות (סנהדרין סד,א). כיון שזהו יצרו החומרי החזק של האדם, מובן שע"ז שהיא הפיכת החומרי לאלוה קשור בשורשו ביצר חומרי זה, שמחזק ומפאר את החומרי. זהו שאמרו חז"ל: 'אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' (שם סג,ב). (וזה מובן שלכן החטא הראשון היה בעץ הדעת, שבו נעשו התאות ובפרט יצר עריות, והוא הבסיס לכל העוונות, כולל ע”ז). ע"פ זה ניראה לומר שנדב ואביהו מתו בהקריבם אש זרה (ויקרא י,א) שזה דומה כעין מקצת ע"ז, שמקריבים שלא ע"פ רצון ה' כראוי. ולכן מתו, וזה מתאים לסיבת מותם הכללית, שזה על חטא העגל: 'אימתי? "וידבר ה' אל משה אחרי" וגו' שארבעתן ראויין למות, והתפלל משה עליהם, ועשתה תפלתו מחצה. אימתי? בשעה שעשו ישראל את העגל. מה כתיב שם? "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" (דברים ט כ). ואין השמדה אלא כליון בנים, שנאמר: ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט). כיון שהתפלל משה עליהם, עשה תפלתו מחצה' (תנחומא "אחרי מות" סימן ח). שמיתתם קשורה לע"ז של העגל, ולכן זה בא לידי ביטוי במיתה שמזכירה קצת ע"ז. ועוד נאמר: 'אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר (במדבר ג, ד) "ובנים לא היו להם" הא היו להם בנים לא מתו' (יבמות סד,א) הרי שהתחייבו מיתה כיון שלא היו להם ילדים, שזה מזכיר שמתו בגלל העונש לאהרן בכילוי בנים, שקשור בנים בבנים. ומדוע לא היו להם בנים?- כיון שלא היו נשואים: 'ר' לוי אמר: שחצים היו. הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם, מה היו אומרים? אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, ואנו שני סגני כהונה. אי זו אשה הוגנת לנו' (ויקרא רבה כ,י). הרי שמגאותם לא נישאו ולא הביאו ילדים, והרי 'דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא' (יבמות סג,א-ב) 'מן החטא - הרהור עבירה' (רש"י). הרי שחז"ל ראו את מעלתן של הנשים בגידול הבנים והצלה מהרהור חטא, ממילא בני אהרן שלא נישאו, לא חל בהם שני אלו, ולכן היה נחשב כעין שקשורים לעון עריות, ומממילא כיון שזהו שורש לע"ז, אז בא לידי ביטוי בחטאם בהקריבם אש זרה כעין דמיון לע"ז. והנה חטא עוזא היה: '"ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל" וגו', רבי יוחנן ור"א: חד אמר על עסקי שלו, וחד אמר שעשה צרכיו בפניו' (סוטה לה,א) 'על עסקי שלו - שגגה ששגג לאחוז בו: שעשה צרכיו - ושל לשון כי ישל זיתך (דברים כח) ובשלייתה (שם) דבר המוטל מלמעלה למטה' (רש"י). ניראה ששניהם משלימים זה את זה, ש'עסקי שלו' ששגג ואחז בארון, בא בעקבות 'שעשה צרכיו', שלא ניזהר מספיק בכבוד הארון (קשה לומר שעשה ממש צרכיו לפני הארון, אלא ניראה שעשה בהחבא, אבל בלי עשיה כראוי לכבוד הארון, כגון שלא לכיוונו אע"פ שלא רואהו). שעשיית צרכיו גרמה לו שיחטא בשגגה ויאחז בארון. והנה הצרכים זהו הבסיס החומרי השפל של האדם, ולכן מזכיר את הבסיס החומרי של עריות, ולכן גם בו החטא בחומרי גרם לטעות בהקשר לקודש, כמו אצל בני אהרן. וזה דומה ומזכיר את חטא המלאכים, שהם קודש אבל כשירדו לעולם החומרי, זה פעל לנפילתם מהקודש לחומריות הקשה בעריות. ולכן השם של עוזה דומה לשם של עוזא המלאך, ששב בתשובה, כך בדומה אצל עוזא יש לו חלק לעוה"ב: 'א"ר יוחנן: עוזא בא לעוה"ב, שנאמר "עם ארון האלקים" מה ארון לעולם קיים, אף עוזא בא לעוה"ב' (סוטה לה,א) כעין שנעשתה תשובה מהחטא ובטל הקטרוג. והנה אם העניין הוא דמיון בהקשר לחומריות, שלכן אצל דוד מת עוזא כמו שאצל משה ואהרן מתו נדב ואביהו, ממילא אפשר שבזה מובן: 'דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר (תהלים קיט, נד) "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי". אמר לו הקב"ה: ד"ת שכתוב בהן (משלי כג, ה) "התעיף עיניך בו ואיננו" אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו' וכו' (שם). שמניין לו שזו היתה הסיבה?- אלא שכיון שדומים עוזא ובני אהרן, אז כמו שבני אהרן מיתתם קשורה בשורשה לעגל, שנעשה פגם בתורה, כך גם אצל עוזה החטא בשורשו קשור לפגם בתורה, וזהו שדוד קראו זמירות (כמו שאהרן קשור לעגל ובניו מתו, כך דוד קשור לפגם בתורה ולכן עוזה מת). לכן גם ארון הברית עלה פעמיים לירושלים, כשבפעם הראשונה נעצר בשל מיתת עוזה, כמו שבמתן תורה פעמיים עלה משה לקבל את התורה, כשבפעם הראשונה זה ניפגם (והמיתו את החוטאים בעגל). ובני אהרן מתו בשלב המעלה של קדושת המשכן, ביום השמיני, כך גם אצל עוזה הוא מת בשלב המעלה של ירושלים (ששם המקדש שהוא המשך למשכן) בהקשר לארון הברית, של המשכן (שעלית הארון זהו עליית מעלה למעמד ירושלים). והנה חטאו של עוזה היה גם בשל שלא היה לוי (אברבנאל שמואל ב,ו) שזה מזכיר את משה שהיה לוי ועלה לקבל את התורה, וכן מזכיר את בני אהרן שניכנסו לפני ולפנים, אע"פ שלא היו כאהרן שיכל תמיד ליכנס פנימה ('בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס' ויקרא רבה כא,ז) [ולא היו כה"ג ביוה"כ], וכן מזכיר את המלאכים שירדו לעולם, שאין זה מעמדם להיות בארץ כחומרי, ולכן חטאו. וגם עצם זה שעוזה תפס את ארון בהרית כי חשב שיפול, סימן שחשב שהארון הוא כחומרי, שלא האמין שיכול של ליפול, שזהו שעשה קודש כחול, וזהו כמו המלאכים שירדו מקודש חול, וכן כמו בני אהרן שהביאו אש מחול לקודש (ויקרא רבה כ,ח. ואולי זהו גם 'כדתניא, ר"א אומר: לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש (ויקרא א, ז) "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט' [יומא נג,א] לכאורה הרי כתוב שמתו על שהקריבו אש זר ולא שהורו הלכה?- ראה פירוש יפה של מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן צוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' ["אחרי מות" א]. ואולי אפשר שחטאם היה שהורו הלכה וביצעוה, וממילא זהו שהקריבו אש זרה, שהאש שהביאו היה בעקבות הוראת ההלכה שזה גרם שיחשב כאש זרה, שנחשב שהביאו שלא כראוי בשל הוראתם) שכל אלו עשו ערבוב של חול וקודש שלא כראוי. ולכן יש קשר גדול בין מיתת בני אהרן ומיתת עוזה.

נ.ב. אולי ההבדלים בשם, שבגמ' זה עוזא ובילקו"ש זה שמחזאי, זה בגלל ש'עוזא' זה ע"ש העזות בתחילתו, שלא קיבל את דברי ה' שיחטאו, ושחטאו. ו'שמחזאי' זה ע"ש התשובה, שראה את כבוד שם ה' ('שם-חזאי' [בארמית: שם ראיתי]) ולכן 'אחזו שם ה'' ושב בתשובה.