"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן. ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה. ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה. ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'" וגו' (ויקרא י,א-ז). "ותצא אש מלפני ה'" -- מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר: שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה. "ותאכל אותם" -- נשמתם נשרפת ולא בגדיהם, שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" -- בכתנות הנישָאִים. או יכול בכתנות הנושאים? תלמוד לומר "ותאכל אותם" אותם ולא בגדיהם. ואומר "ולבני אהרן תעשה כתנות" -- כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים' (תו"כ "שמיני" 'מכילתא דמילואים' לד). בפשטות הביאו את הברור של מי היו הכתנות כדי להוכיח שהכתנות לא נישרפו, וזה מוכיח שהאש לא היתה מבחוץ-בבגדיהם, אלא רק בנשמתם. אולם ניראה שיש בזה גם ברור בפני עצמו, מה באה התורה ללמדנו שנשאום בכתונתם? האם זה כתנות הלוים או הכוהנים, האם קשור ללוים או לכוהנים. שאם זה כתנות הלוים זה בא בשביל כבוד כעין לכפר על כעין ביזוים: '"וימותו לפני ה'". ר' אליעזר אומר: לא מתו אלא בחוץ, מקום שהלוים מותרים לכנס לשם, שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם". אם כן למה נאמר "וימותו לפני ה'"? נגפן מלאך ודחפן לחוץ והוציאן. רבי עקיבא אומר: לא מתו אלא בפנים שנאמר "וימותו לפני השם". אם כן למה נאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם"? מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לחוץ' (שם,לה). שכיון שגררו אותם החוצה על הרצפה, אז עשו מעשה ולקחום בכתונת שלהם (הלוים) ככפרה, וממלא זה כתנות הלוים [ואף לר"א המלאך דחפם ולכן באה התורה לומר שינשאו בכתונת בשביל כבודם, כך ראוים לינשא ולא לידחף החוצה]. או שנשאום בכתונת הכהנים, שזה בא כדי להראות לעם כרמז. שהנה דרשו: '"ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש" זה דבור נאמר בסיני למשה, ולא ידעו עד שבא מעשה לידו. וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה: אהרן אחי לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של הקב"ה, שנאמר (שמות כט, מג) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי"' (שם,לו). [ובצורה מבוררת יותר: 'דכתיב (שמות כט, מג) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי. דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידעו עד שמתו בני אהרן. כיון שמתו בני אהרן אמר לו: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה' (זבחים קטו,ב)]. שמתו על קדושת השם שבמיתתם הקדישו את ה', שבזה הוכח קדושת המקדש וגודל חומרתו בקשר לה', וממלא גם מתעלה מעלת ה' בעיני האדם. וזהו שכן גם לומדים לקח: '"ועל פני כל העם אכבד" כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם כן באלו כ"ש ברשעים. וכן הוא אומר (תהלים סח) "נורא אלקים ממקדשיך" אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך' (רש"י. ויקרא י,ג). ממלא כיון שבזה לומדים לקח, אז יש חשיבות להוציאם בכתונת שלהם, שבזה מרמז על כעין כתונת אדם הראשון: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (בראשית ג,כא) שיש בזה רמז לאיש ואשתו (שעשה לשניהם) ולתאוות (שנעשו באכילה מעץ הדעת), שכך מי שאינו נשוי יש לו תאוות: '...ומצילות אותנו מן החטא' (יבמות סג,א-ב) ('מן החטא - הרהור עבירה'. רש"י). והנה אחד החטאים של נדב ואביהו היה: 'אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר (במדבר ג, ד) "ובנים לא היו להם" הא היו להם בנים לא מתו' (יבמות סד,א), שלא התחתנו והביאו ילדים, ובמדרש מפורט: 'ועל ידי שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה, הה"ד (במדבר ג, ד): "וימת נדב ואביהוא וגו' ובנים לא היו להם". אבא חנין אומר: ע"י שלא היה להם נשים, דכתיב (ויקרא טז, ו): "וכפר בעדו ובעד ביתו" ביתו זו אשתו' (ויקרא רבה כ,ט) ממלא כנגד חטאם שלא נשאו נשים והביאו ילדים, בזה שנשאום בכתונתם נרמז לכולם שזהו עונש על שלא היו להם נשים ובנים, שלא התחתנו (כנגד כתנות האדם הראשון, שקשור לאשה ולתאוות שפועל להבאת ילדים [יומא סט,ב]). ובזה למדו ישראל להקפיד על אישה ובנים. ולכן בררו שהכתונות שבהם נשאו אותם היו של הכהונה (כי אין כתונת של לוים) שבא לרמז על זה. ויותר מזה, זה בא לרמז על סיבת אי נשואיהם: 'ר' לוי אמר: שחצים היו. הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם. מה היו אומרים? אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, ואנו שני סגני כהונה אי זו אשה הוגנת לנו' (ויק"ר כ,י). ממלא בכתונת הכהונה מרומז על הסיבה שלהם, שהתגאו בהיותם כהנים. ועוד כתונת מכפרת על שפיכות דמים: 'כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר (בראשית לז, לא) "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם" (זבחים פח,ב), ומי שלא עסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים: 'רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר "שופך דם האדם" וסמיך ליה "ואתם פרו" וגו'' (יבמות סג,ב), ממלא הכתונת כהונה שבהם נשאום באה לרמז על חטאם, וממלא גם בנ"י ילמדו ליזהר בזה. (ומה שבתורה נאמר שהסיבה היא: "בהקריבם אש זרה" למ"ד שהטעם הוא שלא נשאו נשים, ניראה שכיון שלא נשאו נשים, בערה בהם אש תאות היצר, וזה גרם להם שיכשלו בהקרבה זרה. או שבהקרבה מתו כי זה הזכיר את אש יצרם, ואז העלה את מידת הדין והרגם).