'רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. פסח, על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה, על שום שנגאלו אבותינו במצרים. מרור, על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים' וכו' (משנה פסחים י,ה). 'כל שלא אמר. דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא. פירוש באמירה, שצ"ל פסח זה שאנו אוכלים. ואינך איתקשו לפסח וצ"ל נמי מצה זו מרור זה. לא יצא. כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי אבל לא יצא כלל לא קאמר' (עיקר תיו"ט). הסיבה שצריך להזכיר את אלו זה משום שהם הבסיס של גאולת מצרים, שזהו השעבוד (מרור) הגאולה (פסח) והחפזון ביציאה (מצה) [מרן גדול דור הגר"ח דרוקמן שליט"א. 'הגדה של פסח-לזמן הזה' עמ' 133]. אולם ניראה שיש כאן עוד עניין, והוא שבנ"י ביציאת מצרים היו חוטאים כמו המצרים, כמו שמובא בחז"ל: 'אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָבְרוּ לַיָּם וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרֹעַ לָהֶם אֶת יַם סוּף, בָּא רַהַב, אוֹתוֹ מְמֻנֶּה עַל מִצְרַיִם, וּבִקֵּשׁ דִּין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָם, לָמָּה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת דִּין עַל מִצְרַיִם וְלִקְרֹעַ אֶת הַיָּם לְיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי כֻּלָּם רְשָׁעִים לְפָנֶיךְ, וְכָל דַּרְכְּךְ בְּדִין וֶאֱמֶת? אֵלֶּה עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאֵלֶּה עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. אֵלּוּ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, וְאֵלּוּ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. אֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים, וְאֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים' (זוהר "תרומה" קע,ב. מתורגם). הרי שבנ"י היו חוטאים בשלושת העברות החמורות. (אמנם לכאורה זה סותר את דברי המדרש: '..ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה' (ויקרא רבה לב,ה)? אלא שיש להבדיל בין פריצות ערוה כללית, לבין שמירה על הלכות גלוי עריות, שעדיין לא קיבלו את התורה. או שלדעה זו לא שמרו על ערוה, כעין הנאמר בפרקי דר"א [מח] שנגאלו בשלושה דברים). מימלא אם הם חוטאים כ"ך מדוע זכאים ליגאל?- אלא שבנ"י קדושים במהותם, ולכן יוצאים לקבל את התורה, ואז ישמרו וימנעו מלחטוא באלו. מימלא צריך להראות ההיפך מחטאים אלו, לכן ניראה שהצטוונו בשלוש דברים אלו: פסח, מצה ומרור, כנגד שלושת החטאים. מרור כנגד רצח, שהמצרים היו הורגים בנו בשעבוד (וכן רומז ככלל לצער). מצה היא "לחם עוני" המרמז על אישות, כמו "הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית לט,ו) 'היא אשתו אלא שדבר בלשון נקיה' (רש"י), ולכן מרמז על גילוי עריות. פסח זהו קרבן לה', להיפך מע"ז. מימלא כדי להראות את ההיפך מהחטאים שנעשו שם, אנו אוכלים שלושת אלו כמצוה, להראות שע"י התורה אנו מתנתקים מהם. ולכן "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג,ח) '"בעבור זה" - בעבור שאקיים מצותיו, כגון: פסח מצה ומרור הללו' (רש"י). ששלושתם מרמזים על שאר התורה שבשבילה יצאנו. מימלא גם מרמז על זכותינו ליגאל על אף חטאינו, בשביל העתיד בקבלת התורה שבזה נתקן דרכנו. וניראה שזה גם מרומז בזכות האבות שבזכותה נגאלנו (שמות ב,כד), שאברהם נשא את שפחתו ברצון אשתו (וכרצון ה', שהיתה גדולה ממנו בנביאות) ולכן מרמז לאישות ובא לכפר על גילוי עריות. יצחק לא יצא מא"י ולכן רומז על ההיפך מע"ז, שהדר בחו"ל כעובד ע"ז (כתובות קי,ב). את יעקב רצו עשו ולבן להרוג וה' הגן עליו, ולכן כנגד שפיכות דמים. ניראה שכיון שמהתורה יש ציווי לשלושת אלו, ואף לפרטם, סימן שיש חשיבות להדגיש את הגאולה, ולכן למדו חז"ל גם לתקן שתיית ארבע כוסות, כנגד לשונות הגאולה, ובפרט שזה גם מרמז על ארבע דברים שבזכותם ניגאלו (ויקרא רבה, שם). ואולי אף תיקנו לאכול כרפס, שהוא ירק שברכתו 'אדמה' דווקא, לרמז גם שיש חשיבות לא"י, שניגאלנו כדי שבסוף נגיע לאדמת הקודש, היא א"י, שבה נפעל בחיבור שלם לקדושה שבארץ (כנגד "והבאתי"). ואולי אפשר שארבע לשונות של גאולה קשורים עם זכות האבות, שלכן לפני ארבעת הלשונות נאמר: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי" (שמות ו,ה) ש"בריתי" זהו זכות אבות (כמופיע בשמות ב,כד) ויש את ה' עצמו ששמע, ולכן יחד זהו ארבע. כנגד אברהם זהו "והוצאתי אתכם" כי לו נאמר בברית בין הבתרים "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בראשית טו,יג) ובכלל לאברהם נאמר על קושי שעבוד מצרים, ולכן לשון זו כנגד הפסקת קושי השעבוד. כנגד יצחק "והצלתי" שכביכול ניצל מהרעב, שלא ירד למצרים ושרד, ולשון זו כנגד יציאה ממצרים, כעין יצחק שלא היה במצרים. כנגד יעקב "וגאלתי" שיעקב ניגאל מהרעות שזממו לו צריו, ולשון זו כנגד הטביעה של המצרים שרדפו, ודומה ליעקב שלבן ועשו רדפו אחריו. כנגד ה' זהו "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים". והנה יש גם לשון חמישית, של "והבאתי" כנגד א"י, כיון ש'כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם' (ויקרא רבה לו,ה), מימלא גם כאן עם האבות יש קשר לארץ (וגם קודם באבות הזכיר שנתן להם את הארץ). וא"י קשורה עם בנ"י עוד מהאבות, ועם התורה (שכאן מקומה) וגילוי ה', ולכן קשורה עם האבות וה'.