ישנם שני פירושים בתיבת "מצוה" (ומזה מובן שכן הוא גם בתיבת "צו" שבהתחלת פרשתנו):

יהודי יכול לקיים מצוות משני טעמים: א. כי　מבין　בשכלו　או מרגיש בלבו היוקר　והמעלה　שבקיום המצוות. ב. כי כך צוה הקב"ה ולכן מקיים מצוותיו מתוך קבלת עול מלכות שמים, ולא מפני הבנת שכלו או הרגשת לבו.

ועל זה אומרים שה"צוותא וחיבור" להקב"ה שנפעלת על ידי　קיום　המצוות הוא דווקא כשמבטל את עצמו להקב"ה ומקיים מצוותיו לא מצד שמבין　כך　בשכלו　אלא רק מפני ה"ציווי", שכך צוה הקב"ה. וכשמקיים המצוות מפני ה"ציווי" – אז מתחבר ומתדבק עם הקב"ה מצווה המצוות – צוותא וחיבור.