נסביר את יסוד קבלת עול המצוות על כלל האומה, ע"פ דרשתו המופלאה של הרה"ג רפאל יו"ט ליפמן (דרשות עונג יו"ט שבועות דרוש ג), וכך הוא קיצור הדברים.

למדים זאת מגירות קטן, שגירות קטן היא לא מטעם שליחות (ובכך מתרצים את תוס' בכתובות יא) אלא שצריך לגירות מחשבה. והקטן אינו בר מחשבה ולא שייך שליחות שהוא בעצמו מל ולא נחסר אלא רק מחשבה ומטבילים אותו לשם כך, כמו גט שעומד עליו גדול ומלמדו משום זכות היא לו. ומשום שזכות היא לו מצרפים מחשבה עם מעשה. שודאי טוב לו מה שהבית דין עושה ואף אביו שהתגייר.

אף ישראל בזמן מתן תורה היו נחשבים לא היה להם כח לחשוב מחשבה לשמה כפי הצורך לקבלת המצוות ונחשבו כקטן, ואמרו חז"ל שגר קטן מטבילים אותו ע"פ בי"ד (ע' רא"ש בפרק החולץ שכתב שכמה עוללים ויונקים היו בשעת מתן תורה וגירותם הייתה ע"פ בי"ד) אף אנו נאמר שאף שישראל היו בגדר קטנים וקבלת המצוות שלהם הייתה צריכה כוונה לשמה, וזה שזכים לו לאדם שלא בפניו זה בתנאי שהוא טוב אז מצטרפת מחשבת בי"ד למעשה. ומשה היה נחשב לגדול העומד עליהם, וזה ששמעו שתי דברות נחשב כגדול העומד לפניו. כנאמר במדרש (שבת פח.) "למה נמשלו ישראל לתפוח - לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל - הקדימו נעשה לנשמע". וע"י שישראל הקדימו נעשה לנשמע הועילה מחשבת הקב"ה בדברות כגדול העומד על גביו לגבי המחשבת גירות.

למקור המלא: http://www.tefila.org/index.php?option=com_content&view=article&id=115:itro-10dibrot&catid=57:itro&itemid=69