נאמר במגילה שמרדכי היהודי הי' "יושב בשער המלך", אמנם עניינו העיקרי הי' עבודת ה', ולא "עסקנות" ועבודת הציבור. הוא הי' בבחינת "שבט יששכר" שעניינו הוא עסק התורה וקיום המצוות. ואף שלפי הצורך הי' נמצא בשער המלך ועוסק באשר נצרך, אך עיקר עניינו הי' לימוד התורה לשמה.

וההוכחה לזה:

ולכאורה אינו מובן כלל:

הרי הי' זה "עת צרה ליעקב", וכשמרדכי מכנס את הילדים, היה עליו לכאורה להתפלל עמהם, לקרוא עמהם תהילים וכיוצא בזה. ועל כל פנים – ללמוד ענייני ודיני תענית וכדומה מעניינים שהיו שייכים למצב שהיו נתונים באותה שעה, ומדוע בחר מרדכי ללמוד עמהם הלכות העומר, שלא היה נוגע כלל בזמן ההוא, הן מצד המצב שהיו נתונים באותה שעה כנ"ל, ועוד; שהרי היה זה בחו"ל, ובזמן שאין ביהמ"ק קיים, ובפרט שבניין ביהמ"ק נתעכב בזמן ההוא, למשך זמן שלא היה ידוע להם מתי ישובו ויתעסקו בבניינו!?

והטעם לזה – על פי האמור:

מרדכי עניינו הי' עסק התורה לשמה, לא לשם צורך שעה (שזהו החיוב גם לאלו שהם במדרגת "זבולון"), ואפילו לא לימוד על מנת "לידע את המעשה אשר יעשון", אלא תורה לשמה ממש.

ועניין זה פעל מרדכי אף בתינוקות שלמד עמהם, שאף הם יעסקו בלימוד התורה לשמה. ודווקא ע"י לימוד התורה לשמה, גרם הדבר שאפילו המן הרשע ראה שלא יצליח בגזירתו.

(ע"פ תורת מנחם חנ"ה עמ' 304 ואילך)

לזכות

הילד אבנר ב"ר משה שי'