בפרשתנו נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה, ח). ואמרו בספרי בנוגע לזה "בכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים . . במקדש הוא אומר ועשו לי מקדש" (ספרי בהעלותך יא, טז).

והנה, על מה שנאמר "ושכנתי בתוכם" אמרו רבותינו "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד ואחת מישראל" (אלשיך עה"פ קרוב לסופו. ועוד), שעל כל אחד לעשות משכן לו ית'. ועל פי זה יש לבאר מה ש"ועשו לי מקדש" – "קיים לעולם", כי קיומו אפשרי תמיד ע"י כל אחד בכל מקום ובכל זמן, ע"י שבביתו הפרטי קובע מקום לתורה ולתפלה, שבקביעת חדר או מקום מיוחד בבית לעבודת ה', יש "קיום" הענין של "ועשו לי מקדש".

והנה, מצינו במקדש שהיו בהם כל שלשת העמודים שעליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמילות חסדים (אבות פ"א מ"ב): תורה - הארון והלוחות, וגם הר הבית נקרא "הר המורי'" על שם "שיצא ממנו הוראה לישראל" (תענית טז, א. ועוד) - מסנהדרין שהיו יושבים בלשכת הגזית. עבודה - עבודת הקרבנות שהיו במקדש, וגם הבית הוא "ביתי בית תפלה יקרא גו'". גמ"ח – בבית המקדש הי' לשכת חשאין, שהיו "נותנים לתוכה בחשאי ועניים כו' מתפרנסים מתוכה בחשאי" (שקלים פ"ה מ"ו).

ועל דרך זה הוא בה"ועשו לי מקדש" ש"בתוך כל אחד ואחד", שצ"ל בכל ג' הקוים, קביעת מקום לתורה ולתפלה, וכן לגמ"ח ע"י קופת צדקה והכנסת אורחים.

ויש להוסיף, שכשם שבבנין בית המקדש - "הכל חייבין לבנות ולסעד כו' אנשים ונשים" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ב), עד שגם הטפלין הביאו לנדבת המשכן (אדר"נ פי"א, א) - עד"ז הוא ב"ועשו לי מקדש" בביתו של כל אחד, שהוא דבר שאנשים נשים וטף יכולים לקיים, ע"י שקובעים מקום לתורה עבודה וגמ"ח.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ו עמ' 128 ואילך)