יש לבאר תוכן ענין המן (שנאמרה בפרשתנו) כפי שהוא תמיד בכל אחד מישראל בעבודתו:

ידוע (ראה קונטרס ומעין מאמר ח ואילך. ועוד) ההפרש בין ישראל לעמים, שלאומות העולם נשפע השפעה בלי חשבון ובאה אליהם "חנם - מן המצות" (רש"י בהעלותך יא, ה), בלי עבודה רוחנית. ולכן ההשפעה היא בריבוי, מאחר שאינה תלוי' בעבודתם; משא"כ ההשפעה לישראל היא השפעה מדודה לפי ערך עבודתם את ה', וכמו שנאמר "אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם".

אמנם, ריבוי ההשפעה שאצל האומות הוא רק ריבוי בכמות, כי, בלשון התניא (פכ"ב), הקב"ה משפיע להם "כמאן דשדי בתר כתפוי [כמו מי שמשליך אחורי כתפו] לשונאו שלא ברצונו"; משא"כ ההשפעה לישראל, עם היותה השפעה מדודה, הרי הקב"ה מתענג מהשפעה זו לבני ישראל עם קרובו, ו"באור פני מלך חיים".

ומעלה זו בההשפעה לישראל, באה לידי ביטוי בענין המן, שהרי מצד אחד אין בהמן ריבוי בכמות, אדרבה, המן ניתן במדידה הכי מדויקת, רק ליום אחד, ועומר לגולגולת, לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר; ולאידך, עומר זה ניתן "בפנים מאירות . . דרך חיבה", שבנ"י ראו בזה "כבוד אור פניו" (לשון רש"י טז, ז).