בסיום פרשתנו נאמר "ויבוא עמלק גו' ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים" (יז, ח-ט). ומובא במדרש "למה אמר ליהושע, מפני שבא משבטו של יוסף" (פסיקתא דר"כ פ"ג). ויש לבאר זה שמלחמת עמלק הוצרכה להיות על ידי אחד שהוא "משבטו של יוסף" בדרך הפנימיות:

מלחמת עמלק הייתה רק עם אלו שהיו "נחשלים אחריך" - אלו שהיו "חסרי כח מחמת חטאם שהי' הענן פולטם" (תצא כה, יח ופרש"י שם). והיינו, שהמלחמה הייתה רק עם החוטאים שהיו מחוץ לענן, אך באלו שהיו בתוך הענן לא הי' ביכולתו של עמלק לנגוע כלל. ואם כן היו יכולים לחשוב שאין הכרח שילכו "אנשים" - אלו "יראי חטא" (לשון רש"י עה"פ בחר לנו אנשים) מחוץ לענן, שהוא מקום סכנה בגשמיות ורוחניות, רק בכדי להציל את החוטאים ש"הי' הענן פולטן".

אך למדנו מיוסף שאין הדבר כן. כי שמו של יוסף הוא על שם "יוסף ה' לי בן אחר" (ויצא ל, כד), שפירושו הפנימי הוא לעשות מ"אחר" שיהי' "בן" (אור התורה (להצ"צ) ויצא רכ, א ואילך, ובכ"מ). והיינו, שגם יהודי כזה שהנהגתו היא "אחרת" מהנהגת התורה, יש לעשותו ל"בן" – שכולם יכירו בו שהוא מ"בנים אתם לה' אלוקיכם".

ולכן דווקא יהושע שהי' "משבטו של יוסף" נצטווה לעבוד את עבודת יוסף, ולקחת אתו "יראי חטא" מחוץ לענן כדי להציל את ה"אחרים" – אלו שה"ענן פולטם", ולהכניסם חזרה בתוך הענן, שאז גם הם יכירו בזה ש"יש ה' בקרבנו", כי "תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם" (לשון רש"י יז, ח), ועל ידי זה יהי' ניכר גם על "אחרים" אלו ש"בנים" הם.