ויש לעיין, לאיזה טעם הלקה הקב"ה את המצריים באופן כזה שהאש והברד יהיו מעורבין זה בזה, דבר שאינו רגיל כלל?

ויש לבאר זה בדרך החסידות:

והנה דרך הבעל גאווה הוא שחושב רק על עצמו, ולזולתו הרי הוא מתנהג בקרירות ובלי רגש.

יכולים היו לחשוב, שהטעם להנהגה זו הוא משום שטבע הבעל גאווה הוא להיות בקרירות לגבי כל דבר, אך האמת היא להיפך, שקרירות זה סיבתה היא חמימות. שמכיון שמרגיש ואוהב את עצמו מאד ושקוע בזה לגמרי, לכן הרי הוא מתנהג עם חבירו בקרירות. ונמצא, שקרירות הבעל גאווה, מחמימות היא באה.

וזהו ענין מכת ברד, שהקב"ה הלקה את המצריים שהיו בעלי גאווה כנ"ל, עם ברד ואש מעורבין זה בזה, קרירות וחמימות ביחד.