"תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמות יב,מט). '"תורה אחת יהיה לאזרח" למה נאמר? והלא כבר נאמר "והיה כאזרח הארץ”, ומה תלמוד לומר "תורה אחת יהיה לאזרח”?- לפי שהוא אומר "וכי יגור אתך גר”, אין לי אלא פסח שהשוה בו הגר לאזרח, שאר כל מצות שבתורה מנין? תלמוד לומר: "תורה אחת יהיה לאזרח”, בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח בכל מצות שבתורה' (מכילתא [ק]). התורה בחרה כאן בקרבן פסח לציין שהגר דינו כשאר ישראל שחייב במצוות. מדוע דווקא כאן?- בפשטות מצוות התורה לבנ"י מתחילות מ"החדש הזה לכם" כמו שמובא ברש"י הראשון: 'אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל' וכו' (רש"י. בראשית א,א) ופרשת החודש לא שייך לומר לגרים, כיון שקידוש החודש נעשה ע"י בי"ד הגדול.. ומצוה אחריו זהו פסח, מימלא היא המצווה הראשונה לאדם הפרטי, ולכן בה ראוי כבר לומר שגר דינו כישראל גמור לכל דבר. לכן לאחר שנאמר "תושב ושכיר לא יאכל בו" (מה) '"תושב" - זה גר תושב. "ושכיר" - זה הנכרי. ומה ת"ל והלא ערלים הם, ונאמר "וכל ערל לא יאכל בו"? אלא כגון ערבי מהול, וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר' (רש"י). אז לאחריו מיד באים ואומרים שדינו של גר צדק הוא כיהודי גמור כאן: “וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו" (מח) ואז מיד גם מוסיפים שזה חל בכל התורה כולה (אולי לכן מובא גר לאחר “כל עדת ישראל יעשו אתו” (מז) שמכאן 'כל עדת ישראל למה נאמר? לפי שהוא אומר "משכו וקחו לכם צאן”, כשם שפסח מצרים אינו כשר אלא למשפחה, אף פסח דורות אינו כשר אלא למשפחה? תלמוד לומר: "כל עדת ישראל" מגיד שפסח דורות בא בערבוביא' [מכילתא. וכן ברש"י] שמעכשיו הם כעם אחד ולא משפחות, וזהו שעכשיו מתייחסים אליהם כעם ביחס למצוות, כציבור ולא כיחידים שעשו עד עכשיו כבימי האבות). עוד אפשר שאומר רש"י על פס' מח': '"ועשה פסח" - יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד? תלמוד לומר "והיה כאזרח הארץ" מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר'. ומקורו במכילתא: '"וכי יגור אתך גר" שומע אני כשנתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר "והיה כאזרח הארץ" מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד. רבי שמעון אומר: הרי שנתגייר בין שני פסחים, שומע אני יעשה פסח שני? תלמוד לומר "והיה כאזרח הארץ”, מה אזרח עד שלא עשה את הראשון יעשה את השני. כך גר כל שלא עשה את הראשון יעשה השני'. (מהמכילתא יותר מובן כיצד למדו זאת, שלכאורה מה פתאום ההו"א שיעשה פסח סתם באמצע שנה? במכילתא מובן שהיינו מדייקים "וכי יגור אתך גר" שהכוונה 'כשמתגייר' אז מיד "ועשה פסח לה'”) שהת"ק ור"ש כניראה חולקים כמחלוקת בגמ': 'דתניא: גר שנתגייר בין שני פסחים, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים, חייב לעשות פסח שני, דברי רבי. רבי נתן אומר: כל שזקוק לראשון זקוק לשני, כל שאין זקוק לראשון אין זקוק לשני' (פסחים צג,א) שת"ק סובר כמו ר"נ שאינו עושה פסח שני כשנתגייר ביניהם, ולכן לומד שבא לומר שלא יעשה מיד אלא רק בפסח. ואילו ר"ש סובר כרבי שעושה פסח שני, ולכן בא לומר שיעשה פסח שני. לפי הדעה של הת"ק (כמו שמביא רש"י) שבא לומר שלא יתחייב בפסח מיד כשמתגייר, אפשר שלכן מובא דווקא כאן שגר דינו כישראל גמור לעניין כל התורה, שכיון שהיתי חושב שיעשה מיד פסח, סימן שיש עניין בפסח שראוי לכאורה היה לעשותו מיד כשהתגייר, וזה משום שבפסח ניגאלנו מעבדות לפרעה, ובכך ניקננו לעבודת ה'. מימלא גם גר כשמקבל על עצמו את התורה, להיות עבד ה', היתי חושב שיעשה פסח בכדי להראות את קבלותו להיות עבד לה'. מימלא לכן מובן שבפסח מצויין שהגר דינו כישראל לכל התורה כיון שבפסח מיוצג קשרנו לעבודת ה' המתגלת בתורה. ואולי אפשר שעל מתן תורה נאמר: 'מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? א"ל: אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו, דכתיב (דברים כט, יד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה" וגו' ' (שבת קמה,ב-קמו,א) 'מזלייהו הוו – בסיני, וכל שעמדו על הר סיני נתקדשו ונטהרו' וכו' (רש"י). מימלא במתן תורה היה המזל של הגרים כדי ליטהר מזוהמת הנחש. והנה לכאורה בנ"י היו בתיקון במשך הזמן שבין יציאת מצרים למתן תורה בכדי ליתקדש, ולבסוף במתן תורה התקדשו לגמרי. אבל הגרים לא עברו תהליך כזה?- בפשטות כיון שזה רק מזלם ולא הם עצמם, אז לא היו צריכים ליטהר מהטומאה, שזה דווקא בגוף כמו בנ"י שהיו בשער המ"ט בטומאה. אולם אולי אפשר שלכן נאמר כאן שהגרים הם כישראל גמורים בתורה, ומימלא ביחס לתורה נחשב שאף הם היו קשורים (מכח הדימוי לבנ"י גמורים) מיציאת מצרים כמו בנ"י, ומימלא קשורים להתעלות בקדושה מיציאת מצרים עד הדרגה של נוכחות במתן תורה בשלמות, שכך ראוי להיות. וזהו מיד "ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בנ"י מארץ מצרים על צבאתם" (נא) שזה יציאה לקראת מתן תורה, וקשור בקדושה, ולכן מיד ממשיך בפדיון בכורות שהתקדשו ביציאת מצרים. ואולי אפשר שנאמר קודם: "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו" (מח) שסמוך ערל שהכוונה 'להביא את שמתו אחיו מחמת מילה. שאינו מומר לערלות, ואינו נלמד מבן נכר לא יאכל בו' (רש"י) לגר. בפשטות זה משום שנאמר על הגר "המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו" אז נאמר שאף מבנ"י ערל לא יאכל. אולם אולי בא לומר שבפסח מודגש עניין בנ"י, ולכן ערל לא יכול לאכולו, כי בנ"י במהותם הם נימולים, שזהו הברית שנקבע עם אברהם: "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" (בראשית יז,י) ולכן כך גם מוגדרים בנ"י בהלכה: 'קונם שאיני נהנה לערלים, מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות. קונם שאיני נהנה למולים, אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם. שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב"' וכו' (משנה נדרים ג,יא). מימלא לכן בפסח שמודגש לקיחתנו לה' אין לערל לאוכלו. ולכן זה סמוך לגר שמתגייר שלאחר ברית המילה הוא כאזרח הארץ, כיהודי גמור, ומימלא פוסק ממנו שם ערל שהיה בו קודם. שקודם היה "כל בן נכר לא יאכל בו" (מג) ועכשיו משנתגייר פסק ממנו שם ערל 'שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם' (משנה שם) ועכשיו הוא כישראל גמור. לכן מיד ראוי לומר שכבנ"י גמור הוא חייב במצוות כמו שאר בנ"י "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" שהוא כישראל גמור כעין מאברהם, שאנו כולנו מולים כהמשכו. וניראה שזהו עומק: 'דרש רבא: מאי דכתיב "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב"? כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל. בת נדיב, בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר "נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם" אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב? אלא אלקי אברהם שהיה תחילה לגרים' (חגיגה ג,א). 'תחילה לגרים. שנצטווה על המילה טפי מכל אותם שלפניו' (תוס'). (מעבר לפשט שהמילה תחילתו כישראל במעשה הבדלות מהגוים).