עלון קודש לפרשת השבוע.

בעלון יש פנינים ופרפראות לפרשה.

בנוסף יש סיפורים המחממים את הלב.

מי שיכול לעזור בפירסום העלון ברחבי הארץ וקבלת העלון במייל תבוא עליכם ברכת ה' בעזרת ה' כל ברכות התורה וכל דבר שתצטרכו ה' יהיה בעדכם וזכות זיכוי הרבים תעמוד בשבילכם.

קבלת העלון במייל : [email protected] 

תוכן העלון : 

הינה מתחילים בחומש חדש, חומש שמות, מתחילים לקרוא על תחילת השיעבוד במצרים, על הסבל המר שעברו אבותינו הקדושים תחת פרעה. ולבסוף גם יסופר לנו על המכות והניסים שעשה ה' במצרים, ההתעללות בפרעה ובמצרים ועל איך נגאלו אבותינו ועל הנס הגדול של קריעת ים סוף. וניראה שאפשר שאלה גדולה ביותר על השיעבוד המר והקשה הזה תחת פרעה. והינה ידוע הגמרא שבגלל קנאתם של האחים ביוסף נשתעבדו עם ישראל במצרים וכפי שפירש הבן איש חי הקדוש, קנאתם של האחים נהפכה מקנאתם לנאקתם של בני ישראל אל האלוקים בשיעבוד (האותיות קנאתם נהפכו לנאקתם). וגם ה' שאמר לאברהם אבינו שזרעו יהיה בשיעבוד במצרים אך יצא עם רכוש גדול וכו'... השאלה היא, אם כבר לעבור שיעבוד ולהיות עבדים כמו שה' רצה, מדוע השיעבוד צריך להיות קשה ומר עם ייסורים ומכות קשות שהמצרים מתעללים בעם ישראל? מדוע לא שיעבוד קל, לעבוד עבודות אך לא לסבול מלא ייסורים כאלה? אם כבר שיעבוד אז פחות קשה ופחות סבל, מדוע ה' כך בוחר לתת לנו להיות תחת שליט כמו פרעה שהיה רע וקשה ביותר?  והינה אפשר לפרש זאת כך, אם היו בני ישראל תחת שליט נוח, שהיה משעבדם בעבודה אך מצד שני היה דואג להם, היו כאלה שאחרי 210 שנה אומרים נוח לנו כאן, יש תנאים טובים וכסף טוב, עובדים קשה אך מרוויחים טוב, למה לנו לעזוב לארץ אחרת? למה לנו לעזוב את הבתים והעבודה שלנו כאן ? מתוך ההרגל היו רוצים להישאר. אך ברגע שיש שליט שמשעבד אותם בפרך, בעבודה קשה ביותר, בתנאים לא טובים, בסבל ובמרורים, כולם ירצו ויחכו להזדמנות שיבוא מישהו לגאול אותם, כולם ירצו לברוח, והינה כאשר כולם (כולל המצרים) ראו את ישועת ה' ואת הניסים והנפלאות וההתעללות של ה' בפרעה, כולם האמינו בה' ובמשה עבדו, כולם רצו להיגאל ולברוח עם משה רבנו, ואפילו היו ערב רב שברחו עם בני ישראל ויצאו ממצרים וזה משום כוח הנפלאות והישועות של ה' במצרים. והינה צריכים אנו גם להתעורר ולנסות בימים אלה לראות את ישועת ה' גם אם לפעמים הדברים ניראים לנו לא מובנים, ישתדל האדם להאמין ולהגיד תודה לה' בכל דבר שקורה לו. כי אין רע יורד מלמעלה, ה' יתברך טוב ומטיב לכל ודואג לכל אדם ואדם מאיתנו.                                                                                

אנו נמצאים בתחילת ימי השובב"ים ימים קדושים, ימים אשר בהם נפתח לנו פתח לעלות בקודש. ימים אלה הם מיוחדים שבהם מסוגל האדם לתקן את כל ענייניו בקדושה וברוחניות כפי שגילה לנו האר''י הקדוש, ומכאן כל אחד לפי כוחו ועניינו ינצל ימים אלה להתחזקות ולהתעלות בעבודת ה' יתברך. ימים אלה נקראים גם על פי ראשי התיבות של הפרשות : שמות, וארא, בא בשלח, יתרו , משפטים. (ראשי תיבות : שובבים).

"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" - ומקשה אור החיים הקדוש מדוע חזר פעם נוספת להודיע לנו על מיתת יוסף? והרי כבר נאמר לנו "וימת יוסף" בסוף פרשת ויחי. ומתרץ האור החיים הקדוש, שכל זמן שיוסף ואחד מהשבטים היה חי לא היה שעבוד, אך ברגע שאחרון השבטים נפטר (לוי) התחיל השעבוד.  ואם כבר הזכרנו את שבט לוי, שבט לוי לא היה בשיעבוד ומדוע ? מדוע דווקא שבט לוי לא היה בשיעבוד תחת פרעה? 

1. והינה אפשר לפרש על דרך הפשט שפרעה ביקש מבני ישראל בתחילה שיעבדו בפה רך ואח"כ כפה עליהם את העבודה וכפי שמבואר במסכת סוטה, אמנם שבט לוי שלא שם ליבם לבקשתו של פרעה בתחילה לא הוכרחו להשתעבד.

                                                      2. עוד אפשר לומר על פי הגמרא בסנהדרין (עמוד צח ב') שאין בן דוד בא אלא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, ואם כן פרעה ידע שאם ישעבד גם את שבט לוי ואף אחד לא יעסוק בתורה יהיו כל בני ישראל בגדר חייבים ויגאלו ונמצא שהוא מזרז את הגאולה.   3. פרעה ידע ממה שקרה עם שרה אימנו, שמי שמתעסק עם הולכי דרכו והצדיקים מסתבך, ולכן לא העז לגעת בלומדי התורה שהיו בישיבה בגושן עוד מימי יעקב, שהם שבט לוי בעצם. 4. שאם יבואו אליו שאר אומות העולם בטענות שהוא מתעלל באומה שלמה יגיד להם שאין הדבר כן אלא הם מעצמם רוצים לעבוד והראיה ששבט לוי משוחרר מהעבודה והוא בחר ללמוד. 5. פרעה פחד שאם שבט לוי יהיו עם בני ישראל ביחד הם יחזירו אותם בתשובה ולכן העדיף להרחיקם מהם.  6. ידע פרעה שלומדי התורה הם אחד מעמודי העולם כמו שכתוב במסכת אבות שהעולם עומד על שלושה דברים והם : התורה על העבודה ועל גמילות חסדים ולכן פחד לפגוע בעמודי העולם וכך העולם יתמוטט וגם הוא בתוכו.            7. כתוב "וראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכמו כן כאן שבט לוי שנולד מיוכבד ומרים המילדות העבריות שכתוב עליהם "ותיראן המילדות את האלוקים" ולכן שבט לוי הוא מזרעם וגם הוא לומד תורה ופרעה פחד להתעסק עימם. 8. כתוב בגמרא שמי שעוסק בתורה בלילה משוך עליו חוט של חסד ביום (גמרא בחגיגה י"ב ב'), ולכן שבט לוי מצאו חן בעיניו של פרעה. 9. כידוע שבירך יעקב את פרעה שיעלו מימי היאור לקראתו ולכן כיבד פרעה את יעקב ואם כן אפשר לומר שכל מי שהתנהג בצורה של יעקב אבינו (שבט לוי המשיך בדרכו בתורה הקדושה), אז גם פרעה כיבדם כיון שראה אותם  זכר את יעקב אבינו וברכתו שברך אותו. 10. פרעה זכר ששמעון ולוי מסוכנים כאשר הם ביחד כמו שהתחברו יחד על שכם וחמור אביו והרגו את כל עירם על אשר טימא את דינה אחותם, ולכן העדיף להפרידם זה מזה.

אנו אומרים בתפילה "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו" כלומר המתנה שמשה רבנו שמח ממנה היא שה' קרא לו עבד נאמן. ואפשר לפרש מדוע שמח משה על כך על פי סיפור בגמרא בברכות על רבי יוחנן בן זכאי ורבי חנינא בן דוסא:       יום אחד חלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי התפלל לה' שירפא את בנו ולא עלתה תפילתו. קרא לרבי חנינא בן דוסא וביקש ממנו שיבקש רחמים על בנו שיתרפא. התפלל רבי חנינא ובנו של רבי יוחנן התרפא. קראה אשתו של רבי יוחנן לרבי יוחנן ושאלה אותו? האם זה גדול ממך? האם התלמיד גדול מהרב? אמר לה "הוא דומה לעבד לפני המלך שנכנס ויוצא בלא רשות. ואני דומה לשר לפני המלך שאינו רגיל לבוא אליו תמיד" השר בא מתי שהמלך קורא לו, והעבד לעומת זאת משרת את המלך ונכנס אליו כמה פעמים ביום. לכן על פי הגמרא הזאת ניתן להבין את המשפט "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו" משה שמח על שה' קרא לו עבד נאמן כי כמו רבי חנינא בן דוסא שנכנס כעבד לפני המלך. 

"ותפתח ותראהו והנה נער בוכה ותאמר מילדי העברים זה"-  ולכאורה איך ידעה מהבכי שלו שהוא מילדי העברים? אלא עונים המפרשים גוי שהוא בוכה רואים על הבכי שלו שחרב עליו עולמו וזה בכי בלי תקווה ואילו יהודי שהוא בוכה הוא בוכה לה' שיושיע אותו זה בכי עם תקווה.                                                                                                                         

 

זמן קצר לפני פטירתו של הבעל שם טוב, פנה אליו משמשו האישי: "רבי, הנה אתה עומד להיפטר מן העולם,  אך מה אעשה לפרנסתי? כיצד אוכל להביא לחם לביתי?" "אל דאגה" הרגיע אותו רבי ישראל, "הרי שימשת אותי במשך שנים רבות. סע בקהילות ישראל וספר להם את סיפוריי, וכך תתפרנס בכבוד." הבעל שם טוב נפטר, והמשמש מיהר לעשות כדבריו. הוא רכש סוס ועגלה והחל להסתובב מעיר לעיר כשהוא מספר סיפורים וזכרונות מרבו. אך לאכזבתו הוא הצליח לקבץ סכומים קטנים של כסף שבקושי הספיקו לו למעט מזון עבורו ועבור הסוס שרכש. חלפו להם חודשים והמשמש לא הבין מדוע לא התקיימה הבטחתו של רבו כי הוא יוכל להתפרנס בכבוד מסיפוריו. יום אחד, הוא שמע על אדם עשיר מאוד שמוכן לספר סכום ענק של כסף עבור סיפורים על הבעל שם טוב בשבת הקרובה לבוא. היה זה יום שישי כשהוא הגיע למחוז חפצו. עוברים ושבים אדיבים מיהרו להפנות אותו לביתו של העשיר. "אתה זכית להיות משמשו של הבעל שם טוב? אנא היכנס לביתי והתארח אצלי במשך השבת. בסעודת ליל שבת, אחרי שכולם סיימו לאכול, התכבד משמשו של הבעל שם טוב לספר סיפור מרבו. המשמש נעמד, החל לדבר ופתאום נשכח ממנו זכרונו. מוחו לפתע היה ריק. עשרות שנים של עבודה במחיצת הבעל שם טוב נעלמו ואינם. האורחים החלו להתלחשש שאולי הוא מעולם לא שימש את הבעל שם טוב אלא הוא מתחזה. בעל הבית, לעומת זאת, חייך לעברו ואמר "אל דאגה, אני בטוח ששינת לילה עריבה תיטיב עמך. נשמע את סיפוריך מחר." אך המחזה המשונה חזר על עצמו שוב גם בסעודת הבוקר. הפעם המשמש רק ייחל לרגע בו תיגמר השבת, אז הוא יוכל לארוז את חפציו ולהסתלק מהר מהבושה. דבר זה קרה גם בסעודה שלישית, האורח ניסה לדבר ולספר אך שוב לא נזכר בכלום. בצאת השבת נפרד העשיר באכזבה גדולה ובעצב לב ממשמשו של הבעל שם טוב ובירך אותו לשלום. ואז כאשר המשמש עלה לעגלה והחל לנסוע, פתאום, הוא נזכר בסיפור. הוא מיהר חזרה לבית העשיר לספר לו את הסיפור הבא : "פעם אחת אני והבעל שם טוב הגענו לכפר, ונעצרנו ליד בית של משפחה יהודיה שהתגוררה במקום. כשביקשנו מהם להיכנס אל הבית הם החלו לבכות. "בבקשה מכם ברחו מכאן כל עוד אתם יכולים. איננו רוצים לארח אתכם ולסכן את חייכם". התברר כי אחד הכמרים המפורסמים במדינה, עומד להגיע ולשאת נאום בפני תושבי הכפר. נאום הסתה נגד היהודים באותו הכפר. הבעל שם טוב הרגיע אותם ועלה למעלה לכיוון החלון שהשקיף על כיכר העיר. הוא ראה את הכומר נעמד מולו על הבמה ונואם נאום הסתה נגד היהודים של הכפר. לפתע נתפסו עיניו של הכומר בחלון והוא ראה את הבעל שם טוב הקדוש מול עיניו, הבעל שם טוב סימן לו בידו שיבוא אליו. למרבה הפלא, הכומר עצר את הנאום בפחד גדול ונכנס לחדר לדבר עם הבעל שם טוב. לאחר שעה ארוכה יצא הכומר בוכה בכי גדול וקורע לב ומיהר לברוח מאותו הכפר.. אינני יודע מה עלה בגורלו של הכומר, זה הסיפור.. המארח הודה לו בחום על הסיפור המרגש. "הינה הכסף, זהו התשלום על סיפורך" אמר. המשמש נדהם זה היה סכום עתק. העשיר הסביר לו : " אני הוא אותו הכומר, בעבר הייתי יהודי, הבעל שם טוב אמר לי שאחזור ליהדות ושאלתי אותו כיצד אדע אם תשובתי התקבלה אחרי כל הרע שעשיתי ? אמר לי רבך הקדוש, אם יבוא השמש שלי לספר לך את הסיפור הזה תדע שתשובתך התקבלה בשמיים. והינה היום שימחת אותי בסיפור זה כי עכשיו אני יודע שתשובתי התקבלה, ולכן סכום זה מגיע לך " סיים העשיר את דבריו...

 

מסופר על המגיד מדובנא שהלך ברחובה של העיר ביום חורף קר וראה אדם עיוור חסר מלבושים,עני שהולך עם ילדו הקטן שאוחז בידו ומנחה אותו בדרכו. אנשים עברו על פניהם, ואף איש לא שם לב אליהם, לשאול לשלומם ולדאוג להם לדבר מאכל ומשקה.  
המגיד מדובנא ראה אותם, וליבו הרחום כאב, עצר המגיד מדובנא ושאל לשלומם. העיוור, היה אדם מר נפש, שתק ולא ענה. ואילו הנער שליווה אותו סיפר למגיד מדובנא, שאימו נפטרה לפני זמן מה, הוא נשאר רק עם אביו העיוור והם גרים במחסן קר וקטן. שאל אותם המגיד לאן דרכם? אמר לו הילד שהם בדרך לבית התמחוי של עניי העיר לארוחת צהרים חמה.  ריחם עליהם המגיד מדובנא ולקחם לביתו. נתן להם ארוחה חמה, סידר להם חדר טוב וחם. ארוחה זו חיממה את ליבם של העיוור ובנו הקטן, הם הודו לרב על טוב ליבו. 
האם תסכימו לגור כאן? שאל המגיד מדובנא והציע להם חדר חם וארוחות חמות חינם אין כסף, "כאן גם יוכל הילד ללכת ללמוד בתלמוד תורה" אמר המגיד מדובנא.  
התלבט האב העיוור כיצד להשיב, ואילו עיניו של הבן נצצו משמחה. בסופו של דבר הסכים האב העיוור להישאר לתקופת ניסיון, כדי שבנו הקטן יוכל ללמוד מעט תורה. 
הילד שהיה נבון וחכם החל ללמוד תורה והשתלב טוב בתלמוד התורה. אף לאחר פטירת אביו העיוור המשיך ללמוד בישיבה בהדרכתו של המגיד מדובנא. הילד התמיד בלימודו ושקד על תורתו ימים ולילות. היה לו זיכרון עצום ועד מהרה שמו התפרסם ברבים ונודע לתהילה. עברו שנים שמו התפרסם ברבים הוא הפך לגאון עצום הרי הוא רבנו שלמה קלוגר זצוק"ל המכונה המהרש"ק שהיה מגדולי הרבנים בפולין. 
נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו המגיד מדובנא היה ממשיך בדרכו ולא נותן רגע של תשומת לב לאב העיוור ולבנו? הם היו ממשיכים לבית התמחוי ודבר לא היה משנה את מצבם. איזה גאון עצום בתורה היינו מפספסים? כמו כן עלינו לשים לב, מה היה קורה אם בתיה היתה מתעלמת ממשה בתיבה?  אם בתיה היתה מפספסת ולא שמה לב לתיבה של משה רבנו? מה היה קורה למשה רבנו מושיען של ישראל? לכל אחד מאיתנו יש בבית "משה בתיבה". כל ילד יהודי הוא פוטנציאל להיות גדול הדור.  
ובמדרש רבה נאמר "עשרה  שמות נקראו לו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה, לוי, ומשה". והשאלה שנשאלת מדוע בחר לו ה' יתברך את השם "משה" שניתן לו על ידי בתיה בת פרעה המצרית, ומדוע לא נקרא באחד משמות הקודש כפי שראינו במדרש?  יסוד גדול לימדה אותנו תורתנו הקדושה, השם משה הוא השם שנבחר למנהיגם של ישראל מכל העשרה שמות שהובאו במדרש, וזאת משום "מן המים משיתהו", שם זה הזכיר למשה תמיד איפה הוא היה, ומאיפה הצילו אותו. להזכיר לו מהיאור ה' הציל אותך מקטנותך בתיבה כבר אז החלה ההשגחה הפרטית לרחף מעל ראשך. ה' יתברך שלח את בתיה ונתן בליבה להצילו ולגדלו, אף שידעה בוודאות כי מילדי העברים הוא. לכן נבחר שם זה למשה רבנו. ואכן משה זכר תמיד את הכרת הטוב שלו לה', וזכה שעליו מעידה התורה "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם על פני האדמה". ומה המדרש הזה מלמד אותנו?  שתמיד יזכור האדם  מאין הוא בא ולאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון, ויחנך את עצמו לברוח מהגאווה ויקנה לעצמו את מידת הענווה.  

שבת שלום ומבורכת