ולכאורה תמוה הדבר: משה רבינו הייתה מעלתו הרוחנית גדולה ונשגבה, ומה ראה הקב"ה לבחנו ע"י רעיית צאן גשמי, ולא זו בלבד אלא צאן השייך לנכרי, יתרו, שעבד כל עבודה זרה שבעולם?

אלא הביאור בזה:

רועה ישראל הרי הוא נשיא וראש לכל אנשי דורו, וצריך הוא לרעות לא רק את בני דורו ההולכים בדרך הישר, אלא גם להשפיל את עצמו ולירד למדרגתם של נחותים שבצאן מרעיתו ליתן להם צרכיהם הגשמיים והרוחניים, מתאים למעמדם ומצבם.

ולזה בחנו הקב"ה למשה ע"י שהי' רועה צאן יתרו, אף שיתרו היה עובד ע"ז, ומכל מקום נתעסק עמו משה בסבלנות, ולא זו בלבד, אלא שגם את צאנו הגשמי רעה במסירות ודאג לכל אחד מהפרטים שבעדר שיקבל מזונו לפי כוחותיו. וגם בידעו שבהמות אלו שייכים לעובד ע"ז, מכל מקום ירד לפרטי צרכי מאכלם של "הקטנים . . הזקנים . . הבחורים", שכל אחד יקבל הראוי לו.

ובזה הראה משה, אשר ראוי הוא להיות מנהיג ישראל, ולירד לדאוג גם לצרכי אותם שאינם הולכים בדרך הישר, ולא רק להשיבם בתשובה להביאם לחיי עולם הבא, אלא גם להתמסר לספק להם מזון גשמי כפשוטו, אשר אינו משנה את מצבם הרוחני.

וזוהי אבן הבוחן לנשיא בישראל: זן הוא ומפרנס את כל הצאן, עד לנחות ביותר שבהם, מרוממם ברוחניות, ודואג לצרכיהם הגשמיים והפשוטים, וכמשה רעיא מהימנא.

(ע"פ תורת מנחם חל"ט עמ' 38 ואילך)

לעילוי נשמת

הרה"ת אברהם　ב"ר יהודה ע"ה

נלב"ע ביום י"ט טבת ה'תשע"א

תנצב"ה

*

נדפס ע"י בנו

הרה"ת יהודה וזוגתו מרת ימית שיחיו

ובני ביתו שיחיו אלמקייס

לעילוי נשמת

נלב"ע ביום כ"ג טבת ה'תשנ"א

תנצב"ה

*

נדפס ע"י הוריה