"כִּי הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת... שֶׁאֵינָם מַרְאִין הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא... כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שֶׁקֶר, עַד שֶׁיְּעַכֵּר אֶת דָּמָיו, וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּך מִקּדֶם אֶת הַדָּמִים... נִמְצָא כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר יֵשׁ לוֹ עֲכִירַת הַדָּמִים וּמִזֶּה בָּאָה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה... נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת, 'בִקְשׁוּ חִשְּׁבנוֹת רַבִּים' (קהֶלֶת ז)... וְעַל יְדֵי אֱמֶת - הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קא): 'עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אָרֶץ', וְעַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הָרַע - מֵסִיר מִמֶּנּוּ הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): 'דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי' ".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, נא)

רבי נחמן מזכיר בתורה זו את הפסוק מקהלת (קהלת ז, כט): "עָשָׂה הא-להים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים". האדם נברא אמיתי וישר, וכל השקר הוא מציאות שבני האדם יצרו מתוך חיפוש אחר "חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים". חשבונות אלו הם המניעים והאינטרסים שמבקשים לבא לידי ביטוי בדיבור, ומסתתרים בתוכו היטב כדי שלא יחשפו את עצמם. בעזרת אותם אינטרסים מבקש האדם לממש את שאיפותיו האישיות מבלי להתחשב בשאיפותיו של האחר (ויתכן שאף על חשבונו של האחר). ע"י השקר מבקש האדם ליצור מציאות חדשה שאותה הוא מנהל, שהידיעות של הסובבים אותו יהיו תלויים ברצונו הפרטי, ובכך יאפשרו לו להוביל את המציאות כפי שנדמה לו שכך היא צריכה להתנהל.

רבי נחמן טוען כי הפתרון והתיקון נמצא בהתנהגות ההפוכה, בהתחברות למציאות ולאמירת האמת כפי שהיא, מבלי להתחשב בהשפעתה עלי, ומבלי לנסות לייפות את המציאות. אמירת אמת טהורה דורשת עצירת כל הניסיונות להפעיל בעזרת דברַי את העולם. הידיעה כי יש מי שמנהיג את העולם, מאפשרת לי לשחרר את דברי מכל ניסיון להנהיג. האמת מאפשרת לדיבור להוות צינור להשגחת ה' יתברך. אם אני לא מערב בדברי נגיעות ורצונות פרטיים, מתגלה הרצון העליון בטהרתו. השקר הוא למעשה כפירה, כי איני סומך על השגחת ה' ואני מבקש ליטול את מושכות ההנהגה לידי, ובכך האדם המשקר מנתק עצמו מהבורא ומהשגחתו.

"וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּך מִקּדֶם אֶת הַדָּמִים" – רבי נחמן ממשיל את האמת לדם, נוזל החיים, שהוא המניע את המערכת כולה. וכמו שהגוף זקוק לדם "מזוכך", כך גם המציאות זקוקה לאמת "מזוככת".

"כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר יֵשׁ לוֹ עֲכִירַת הַדָּמִים וּמִזֶּה בָּאָה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה" - ואילו את השקר ממשיל רבי נחמן לעכירת הדמים. עכירות הדמים היא הכנסת גורמים זרים אל תוך אותו דיבור זורם. עכירות זו יוצרת את המרה השחורה, את העצבות, מכיוון שבסופו של דבר האדם המשקר עתיד לגלות כי אין לו יכולת אמיתית להנהיג (או במילים אחרות שיש מנהיג אחר), וכתוצאה מאותו פער בין השאיפות והמציאות האדם מגיע לעצבות ולייאוש.

האדם המדבר אמת משחרר עצמו מניסיון לנווט את המאורעות, ומאמין שכל מאורעותיו הם לטובתו. התוצאה של תהליך זה לא תהיה עצבות, אלא להיפך, שמחה גדולה של חיבור ל"מי שאמר והיה העולם", המנהיג את עולמו בכל עת ובכל שעה. זוהי האמונה בטהרתה, הבאה לידי ביטוי באמירת האמת, האמונה שיש מי שמנהיג את העולם דרך דיבורי, ושאיני צריך להפעיל כח בדבורי.

ר' חובב יחיאלי, מתוך האתר: "ישיבת עתניאל" - www.otniel.org