"כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב, וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן, זֶה בְּחִינַת שָׁמִיר שֶׁעַל יָדוֹ נִכְנָע הָאֶבֶן וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, כה, א)

יש בנפש של כל אדם עולם של דימויים שמגדירים עבורו איך דברים אמורים להיות ולפעול. אלו הם "משקפיים" שאנחנו מחזיקים בתוכנו, דרכם אנו מפרשים את המציאות ולפיהם אנו פועלים, כאשר הם בעצם סוג מסוים של דמיון המתאר את היחס שלנו אל הדברים. כך למשל אם אני מדמה בנפשי שמישהו העליב אותי - לכן אני צריך להחזיר לו, או שאם נכשלתי - אני צריך להיות עצוב.

רבי נחמן מייעץ לנו שהאדם צריך - "לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל". כאן אנו נתקלים באחת הבעיות הקיומיות הקשות יותר והיא: שהאדם אחוז ושבוי בתוך עצמו, וקשה לו לצאת מתוך קירות התודעה של עצמו. כל העניין של הַמְדַמֶּה, זה אותו מקום שבו אני רואה את הזולת אך בעצם איני רואה אותו, אני רואה אותו בדמיון שלי, במדמה שלי, אני רואה את השטח הפנים שלו. כי אני לא מוכן להעמיק לראות במה שבאמת נמצא.

כשאנחנו נמשכים אחר הַמְדַמֶּה זה בחינת - "שְׁרִירוּת לֵב". ברגע שהלב עושה שריר ומתכווץ אז הלב נעשה כמו אבן, וכאשר האדם בכל זאת על אף הקושי מצליח לסדוק את לב האבן, לצאת מן הַמְדַמֶּה ולעלות אל השכל, אומר רבי נחמן - "זֶה בְּחִינַת שָׁמִיר שֶׁעַל יָדוֹ נִכְנָע הָאֶבֶן" (השמיר המוזכר בתלמוד, הינו מין תולעת בעל יכולת לבקע כל חומר שאיתו הוא בא במגע).

בהתחלה זו עבודה קשה להצליח לשכנע את עצמי שהמדמה שלי טועה. ואכן רק השכל שהוא מופשט, יכול לחלחל אל המקומות הדקים והעדינים של התודעה שלי, ולהצליח לפלס שם דרך ולשכנע אותי: שאולי הוא צודק במה שהוא אומר ואני טועה, אולי עדיף לי לא לרדוף אחר הכבוד ואחר התאווה, אולי מהכישלון שנחלתי אני יכול להיבנות מחדש?

ע"י הסרת העול המכביד של הכוח הַמְדַמֶּה, יהיה ניתן להסתכל על המציאות בעין פקוחה יותר ולהקשיב באופן צלול ונקי למסר האמיתי שהקב"ה רוצה להגיד לנו.

"כִּי צָרִיך הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך" (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קעז).

הרב דן האוזר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home