"...וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו. ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך. ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו. וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים. ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים. ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים" וגו' (בראשית מא,לז-מו). 'א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: א"כ יהא יודע בשבעים לשון. בא גבריאל ולימדו שבעים לשון. לא הוה קגמר. הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר. א"ל: אגמרי. אגמריה, ולא גמר. אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית. אישתבע לו' וכו' (סוטה לו,ב). מדוע דווקא את האות ה' הוסיפו מתוך שם ה', ולא אות אחרת?- בפשטות כיון שיש לו את האותיות י'-ו-ו' אז ע"י הוספת האות ה' יווצר שיש בו את כל האותיות של שם ה', ולכן ראוי להוסיפה. או בדומה, מתוך אותיות שם הויה רק ה' חסר לו, ולכן זה מה שהיה חסר לו כדי ליזכור, ולכן הוסיף לו אות זו. אולם ניראה יותר מזה, שהוספת האות משם ה', בא לומר שראוי כאן שיהפך למלך, כדי שבנ"י ירדו למצרים, ובהמשך בנ"י יצאו ממצרים למתן תורה, שכאן זה מתחיל כל הגלגול. לכן מוסיף את האות ה' כנגד חמשה חומשי תורה, וזה מתוך שם ה', כיון שבא לגלות דרך זה את שם ה' בעולם, ע"י מתן תורה. וכן ניראה שלימדו מתוך קשר לתורה (שזהו אות משמו של ה') ולכן זה באות ה', כנגד 'בן חמש שנים למקרא' (אבות ה,כא) שלומד בגיל 5 לקרוא בתורה, לכן כנגדו ה' (גימטריה 5) שלימדו שפות, וכן קשור לשמות ה' (שכל התורה זה שמות ה'). וניראה שמה שדרשו שידע שבעים לשון, בצד החיצוני זה בשביל שיהיה ראוי למלכות, אבל ניראה שדרשו זאת חז"ל כדי לומר שמהצד הפנימי, יש כאן צורך שידע בשבעים לשון. כיון שיוסף עלה לשלטון בעקבות קדושתו ומעלת התורה שבו. ומעלת התורה בשלטון מופיע אצל הסנהדרין, והם היו צריכים לדעת שבעים לשון: 'א"ר יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא... ויודעים בע' לשון' (סנהדרין יז,א) אמנם יש עוד דברים שהם צריכים להיות (כמובא שם) אבל ניראה שכאן אינו דיין ולכן אינו צריך להיות ככל אלו, אלא דווקא בשבעים לשון, כדי לחבר את עצמו עם הקשר של מעלת הסנהדרין בזה, כיון שהוא ניפגש עם העמים בלשונות אלו (בהיותו סגן פרעה) ולכן בזה ראוי שידמה לסנהדרין. וכן הוא בא לגלגל את כל בנ"י שהם בצמצומם שבעים (כמו שירדו למצרים), ולכן ראוי שבזה יתגלה מעלתו בחכמתה של תורה, כמו הסנהדרין. לכן לשוה"ק הם לא ידעו ובזה הוא היה יותר מהם, כיון שזהו מעלתו עליהם, בקשרו לקודש. וניראה שכולם יודעו שמעלתו מצד קדושתו, כמו שפרעה אמר "איש אשר רוח אלקים בו" (לח), ובזה נעשה קידוש השם גדול. ניראה שלכן מודגש בתורה: “... ויצא יוסף על ארץ מצרים. ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה" וגו' (מה-מו) שהסיבה שזכה יוסף להיות במעמדו במצרים, זה בשביל קידוש השם שעשה, ושבסופו יצאו למתן תורה, וזהו שיצא בגלל המרומז בגילו. שגיל שלושים מופיע גם לגבי הלוים: “מבן שלשים שנה.. כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד" (במדבר ד,ג) שמפרקים ונושאים ומחברים את המשכן, כך גם יוסף בהקשר לתזוזה (שירדו למצרים) ניגרם כעין פירוק המשכן, שזהו שבנ"י הדרדרו במצרים במשך הגלות, ואח"כ הקמה, שיצאו למתן תורה. וכל זה קשור לשכינה בעולם (קידוש וגילוי ה' בעולם), כמו ששורה במשכן. וניראה שבזה יובן: '"אברך"... ובדברי אגדה דרש ר' יהודה: אברך זה יוסף, שהוא אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו בן דורמסקית: עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים אין אברך אלא ל' ברכים, שהכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר "ונתון אותו" וגו' (רש"י. מג). ניראה שר"י מסכים שאברך פשט המילה היא ענייני מלכות. אלא שבא לחדד ולהסביר מדוע זכה לכל זה, זהו משום שהוא אב בחכמה אע"פ שהוא רך בשנים. שלסנהדרין צריך להיות גם 'בעלי זקנה' (סנהדרין שם), והוא לא היה, אבל כן היה כמותם ב'בעלי חכמה'.