ויש לבאר: הגזירה המוטלת על זרעו של יצחק היא להיות "גר גו' בארץ לא להם". היינו, שנמצא בארץ מגורו כ"גר" ולא כתושב. עשו לא רצה בחיים של "גר", כ"א דוקא בחיים של "תושב" - "וישב עשו בהר שעיר"; ולכן אין זה נחשב כפריעת ה"שטר חוב", וממילא אינו זוכה גם במתנת "הארץ הזאת".

ומזה הוראה בעבודת כל אחד מישראל בזמן הגלות – שפורעים השטר חוב דגלות ועי"ז זוכים למתנת הארץ:

כל זמן היותנו בגלות, עד ביאת משיח צדקנו, על האדם לדעת ולהרגיש שהוא "גר" בארץ לא לו, שלא יתיישב ח"ו בזמן וסדר הגלות, אלא יהיה "גר" וזר לכל עניני הגלות, ויחכה בכל עת ורגע להגאולה.