"לו" הוא עצמותו של היהודי, הנשמה הטהורה ועניני' הקדושים, שהם התורה ומצוותי'. "למקנהו" הם הדברים שאינם חלק מהנשמה עצמה, אלא "נקנו" ונוספו עלי', הענינים הגשמיים של היהודי שאין הנשמה צריכה להם מצד עצמה, רק שבירידתה למטה "קונה" היא ענינים אלו.

ועל זה אומר הכתוב, שלהנשמה ועניני' – "לו" – בנה "בית" – שהוא דירת קבע, אך "למקנהו" – הענינים הגשמיים – "עשה סכות" – דירת עראי. כי על יהודי לדעת שרק הנשמה ועניני' הם ה"קבע" שלו ו"ביתו" האמיתי, וכל עניניו הגשמיים הם רק כמו "ארעי" ולזרים ייחשבו אצלו.

כאשר מרגישים שקביעותו היא בענינים רוחניים, הרי כל הדברים הגשמיים הם רק בדרך ארעי אצלו – "עשה סוכות".