"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"

(בראשית לב, כט)

מסבירה הגמרא שאף שנאמר כאן "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ'", מכל מקום מצינו לאחר מכן שאף התורה ממשיכה לכנותו יעקב פעמים רבות, ומכאן שלא נעקר שמו הראשון אלא נתווסף לו שם אחר.

שמותיו של יעקב אבינו שעל שמו נקרא גם עם ישראל עניינם מאבק והתמודדות, ואמנם חייו של יעקב רצופים סיבוכים ומאבקים, וכך גם תולדות האומה הנקראת על שמו. היריבות בין יעקב ועשו אינה יריבות אישית גרידא, אלא יריבות על דרך, מאבק בין טוב לרע, בין קודש לחול, בין עבודת ה' לעבודה זרה, שרק לאחר התמודדות קשה וארוכה נוכל להתבשר בע"ה "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה".

מהו בכל זאת ההבדל בין השמות יעקב וישראל?

השם יעקב כולל הוראה של "עקבה ורמיה" כלשון רש"י, וכמו שטען עשו (בראשית כז, לו): "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַֽיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם", ואילו השם ישראל כולל גם הוראה של שררה.

ויש להסביר שיש דרכים שונות לנהל מאבק. פעמים שאדם נמצא בעמדה נחותה ויש צורך בתחבולות, ופעמים שאפשר לנהל מאבק מתוך עימות ישיר וחזיתי.

בזמן של חולשה, כגון בהיות האדם או האומה בגלות, המאבק הוא של הישרדות, של אי-כניעה לכוחות עדיפים ומאיימים. ופעמים העמדה היא כזו המאפשרת להוביל, להשתרר, לכבוש ולהתקדם.

בהיות יעקב בגלות נאלץ להשתמש גם בדרכים של "יעקב" מלשון עקבה כדי להתגבר על לבן, אך בחזרתו לארץ ישראל נתווסף לו השם ישראל, מלשון שררה.

ההתמודדות הזו היא גם גורלו של כל יהודי, בין כנגד גורמים מחוצה לו ובין כנגד כוחות פנימיים המסיתים אותו מדרכו. ההתמודדות היא שונה במצבים שונים ודרכי ההתמודדות משתנות בהתאם לכך. אבל הצד השווה שבהם הוא שההצלחה במשימה תלויה בנכונות להיאבק ולהשקיע, ובמציאת דרכי ההתמודדות המתאימות לכל מצב.

הרב אברהם וולפסון, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il