פרשת וישלח- הקשר ל:"קריאת שמע"- כיצד?/ אהובה קליין.
פרשת וישלח- מה הקשר בין - הכנות יעקב לקראת עשיו לאמירת: "שמע" ?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו הכתוב מתאר לנו : כי יעקב שולח מלאכים אל עשיו אחיו - כדי להודיע לו שהוא גר עם לבן ויש לו שור וחמור.....
כאשר המלאכים חוזרים משליחותם, הם מבשרים לו כי עשיו יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש.
תגובת יעקב היא:
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹקי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק: ה' הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ--וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב. וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה--לְעֵשָׂו אָחִיו. עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה. וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב-- מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא, אַחֲרֵינוּ". [בראשית ל"ב, ח-כ]
השאלות הן:
א] מה חש יעקב כשקיבל את בשורת המלאכים?
ב] כיצד הגיב יעקב - בפועל ?
תשובות.
תחושתו של יעקב.
כפי שהכתוב מתאר:" "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ"- מתברר שיעקב נלחץ שעשיו יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש להילחם אתו.
רש"י מבהיר: כי מכפל הלשון: "וירא" ו"ויצר"- ניתן להסיק: כי יעקב פחד שמא הוא ומשפחתו יהרגו, אך מנגד היה גם דואג ומצטער, שמא הוא יהרוג את עשיו ואת ארבע מאות האיש שהתלוו אליו.
בבראשית רבה נאמר:" אמר יעקב: כל השנים הללו הוא [עשיו] יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא אלי מכוח ישיבת ארץ ישראל!"
הרב שמואל מוהליבר [מראשי תנועת "חובבי ציון" בסוף המאה ה י"ט] שואל: לכאורה תמוה שיעקב אשר מצהיר: "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"[דברי רש"י] חושש מפני עשיו הרודף אחריו - מהטעם שקיים מצוה אחת- מצוות ישוב ארץ ישראל?
אלא כאן ניתן ללמוד שמצוות ישוב ארץ ישראל- אשר מקיים אותה אפילו עשיו הרשע - יכולה להיות שקולה כנגד תרי"ג מצוות שקיים יעקב.
מכאן שאפילו יהודי היושב בארץ ישראל שאינו מקפיד על שאר קיום המצוות - ישיבתו מקובלת ויקרה מאד בעיני בורא עולם.
חז"ל אומרים: "אמר הקב"ה הלוואי והיו בני עמי בארץ ישראל, אף-על- פי שמטמאין אותה" [ילקוט שמעוני, איכה ג]
"העמק דבר" מפרש: כי היה צר לו על עצם העניין שחש פחד בליבו.
כמה מגדולי החסידות מסבירים: צר היה לו ליעקב בכך שהיה צריך לבצע הפרדה בין המחנות, מפני שידע שכל עוד כולם מלוכדים אין יד עשיו יכולה לשלוט על ישראל ,אך עכשיו - הדבר מעלה חשש לקראת בואו של עשיו.
הרמב"ן מסביר: כי ברגע שיעקב קיבל את הבשורה מהמלאכים - כי עשיו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש ,הדבר גרם לו לפחד- לפי שהבין שאין עשיו לוקח עמו ארבע מאות איש ללא מטרה, אלא להילחם כנגדו.
הרמב"ן מוסיף ואומר: כי כנראה עשיו לא התייחס כלל אל המלאכים, אולי אפילו לא הספיק לקבל את פניהם, או לא אישר להם לבוא לפניו - לפי שהכתוב אינו מספר דבר על התעניינותו ביעקב, אבל כנראה המלאכים חקרו במחנה והבינו שעשיו הולך לקראת יעקב עם לוחמיו.
שליחים אלו הביאו ליעקב את המסר: כי עשיו לא מסר ליעקב דרישת שלום אלא הולך הוא לקראתו עם צבא שלם וזה הוסיף ליעקב- פחד על פחדו, ורבותינו אמרו: [בראשית רבה ע"ה, ד]בעוד שיעקב בא לקראת עשיו כאח , לא כן עשיו ,הוא מתנהג כעשיו ממש,[ברשעותו]
הכלי יקר נותן הסבר מעניין: על סמך[מסכת סוטה מ"א, ע"ב]:"אמר רבי אליעזר כל המחניף לחברו לסוף נופל בידו וכו' " וכאן יעקב חשש שחטא בכך שהחניף לעשיו הרשע ואמר: "כה אמר עבדך יעקב".
רז"ל אומרים: יעקב עשה קודש חול וקרא לעשיו: "אדוני" וזה מתוך חנופה שהחניף לרשע, לכן היה יעקב מתיירא ,הוא הבין שכול מי שמחניף לרשע -התוצאה הסופית שיפול בידו ,לכן נאמר:" "וַיִּירָא יַעֲקֹב" הוא ידע שיש לו הרבה זכויות, אך עוון זה עלול להזיק ולפגוע בזכויותיו וצר היה לו שינכו לו מזכויותיו על ידי שה' יצילהו מיד עשיו אחיו, לכן גם נאמר: "וַיֵּצֶר לוֹ".
תגובתו של יעקב.
יעקב מתכונן בשלוש דרכים : דורון, תפילה, מלחמה.
"שפת אמת" -מסביר: שלושת הדברים האלו שיעקב נקט - טרם פגישתו עם עשיו מרומזים בפרשת "שמע " - המלמד את היהודי כיצד להתעלות למדרגה גבוהה בעבודת ה' :"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכול מאודך"[דברים ו, ה]
"בכל לבבך"- זוהי העבודה שבלב-והכוונה לתפילה.
"ובכל נפשך"- זו מלחמתו המתמדת של האדם כנגד יצר הרע.
"ובכל מאודך"- הכוונה לדורון.
"עקדת יצחק "מביא הסבר יפה: כאן התורה באה ללמד אותנו כי לא די להסתפק באמונה, אלא חייבים לנקוט גם בהשתדלות טבעית יחדיו. המילים: "הנה עין ה' אל יראיו להציל ממות נפשם"[תהלים] –מועילות בתנאי שהאדם עושה גם את ההשתדלות שלו ואינו יושב בחיבוק ידיים.
בעל העקדה מצטט דברי מדרש ,"שוחר טוב": נאמר בתהלים[כ"ג]: "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך". "יכול אפילו יושב בטל ?תלמוד לומר בכל מעשה ידך, אם עשה- הריהו מתברך, ואם לאו אינו מתברך". כשם שאדם לא יסמוך רק על ניסים, מצד שני אסור שיבוא לידי ייאוש, אלא יפעל בכל מאודו להשגת המטרה ויקווה כי ה' ישלח לו את הישועה.
הוא מביא דוגמאות לדבריו:
שמואל הנביא חשש ללכת למשוח את דוד למלך, פן שאול יתנכל לו להורגו. על כך ה' יעץ לו תחבולה טבעית: "עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי"[שמואל-א, ט"ז]
גם דוד המלך לא סמך רק על ניסים, אלא עשה השתדלויות, הרי ה' הבטיח לו: שינצל מכל האויבים ולמרות זאת הוא לא סמך רק על הניסים, אלא בעת הליכתו של אכיש מלך גת, עשה מה שהיה ביכולתו לפעול, התהולל, הוריד רירו על זקנו ושינה טעמו, פשוט ביזה את עצמו ובלבד שיצליח להשיג מפלט טבעי. ואז רק אחרי השתדלותו בכך, התפלל אל ה' וביקש הצלחה:" הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי, זעקתי אליך ה' " [תהלים קמ"ב]
לפעמים אדם עושה את כל השתדלויותיו ונדמה לו שאין מנוס מהגזירה, אז לפתע רואה את ישועת ה' !
רבינו בחיי אומר: "ודע כי יש בפרשה הזאת ביאור למה שארע ליעקב עם עשיו אחיו ורמז גם כן לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשיו" וממשיך ומבהיר רבינו בחיי: ראוי שגם עם ישראל יתקין עצמו באופן דומה ליעקב בשלושת הדברים: תפילה, דורון , מלחמה - כאשר נקלע למצב של איום:
"למלחמה"- שכתוב:"ויחץ את העם אשר אתו", וכתוב: "אם יבוא עשיו..."
"לתפילה"-שיעקב התפלל: "אלוקי אבי אברהם.. הצילני נא"
"לדורון"- "עיזים מאתיים..." ומהכנותיו של יעקב למד גם המלך חזקיהו וגם התקין עצמו בשלושת דברים אלו –כלפי סנחריב מלך אשור, כפי שהכתוב מתאר: "וייתן חזקיהו את כל הכסף"[מלכים-ב, י"ח]
וכתוב: "וייתן שרי מלחמות על העם" [דה"כ , ל"ב]
ועוד נאמר: "ויתפלל חזקיהו לפני ה' "[מלכים –ב, י "ט]
לסיכום, לאור האמור לעיל, התורה מעבירה לנו מסר לדורות כיצד עלינו להתנהג בעת סכנה מפני איומים בכלל ובפרט באיומי מלחמה ממשיים.
מדהים במיוחד להיווכח כיצד מסר זה קשור גם ל"קריאת שמע"= קבלת עול מלכות שמים.
מי ייתן ונזכה לישועת ה' במהרה, כדברי ישעיהו הנביא: "לֹא-י ִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". [ישעיהו, ב', ד']
