"דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים לז): 'וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ', הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בּוֹ מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְזֶהוּ 'וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע' שֶׁצָּרִיך אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו... כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת... וְכֵן צָרִיך הָאָדָם לִמְצא גַּם בְּעַצְמוֹ".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, רפב)　

בתהילים (לז, י) נאמר: "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ". על פי הפשט מדובר על כיליון הרשעים בחברה. לעומת זאת דורש רבי נחמן את הפסוק: "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע" - חפש את ה"מְעַט" שבאדם, אשר בו הוא אינו רשע, חפש בו ״איזה מעט טוב״, ואז: "וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ". דהיינו, מרגע שתמצא באדם מעט טוב, כבר הוא איננו רשע.

רבי נחמן מורה לנו להתמקד בטוב. יש לשנות את ההתייחסות שלנו למכלול האדם העומד מולנו, ולהתמקד בטוב שבו. להעביר את מרכז הכובד מן הרע אל הטוב ולהסתכל על חצי הכוס המלאה של המציאות, וכאשר נתרגל להתמקד בטוב ונאהב את הסובבים אותנו, נוכל בטבעיות להבין ולפרש את מעשיהם כנובעים ממקום טוב. יתירה מזאת, ההתרכזות בטוב שבזולת, אומר רבי נחמן, היא זו שבסופו של דבר תוביל אותו לדרך הישרה.

ננסה להבין כיצד זה קורה, כיצד ההתמקדות שלי בטוב שנמצא אצל הזולת תגרום אצלו לשינוי ולמהפך, כיצד פועל ׳הקסם הזה׳? עלינו להבין כי האדם פועל כפי שהוא תופס את עצמו. תפיסתו העצמית מושפעת במידה רבה מהמעמד ומהמקום שהוא תופס בחברה. אדם השבוי במעגל של רֶשע וחטא, מקבל מעין תו חברתי. הוא "נכנס למשבצת". החברה הורגלה למעשיו הרעים ולכן מצפה ממנו שימשיך להתנהג בהתאם. באופן כזה קשה לו מאוד לפרוץ את המעגל ולשוב בתשובה. אולם, אם נתחיל להתייחס אליו בצורה שונה, אפילו על ידי התרכזות ב"איזה מעט טוב" שיש בו, אזי נפתח לו פתח לתפיסה עצמית שונה.

בהתרכזות בטוב שבאדם אנו מכריזים כי הטוב הוא העיקר. אנו ממליכים את הטוב, על עצמנו וגם על הזולת. באופן זה, ניתן להחזיר לאדם את האמון בטוב שבו, ומכיוון שבאמת הטוב הוא העיקר - כל נגיעה והתבוננות בו גורמת תהליכים גדולים.

חשיבה חיובית, הסתכלות בעין טובה על עצמי, על הזולת ועל מציאות העולם - הם כוחות אדירים המסוגלים לחולל מהפכה ולשנות את המציאות, וכפי שאומרים בחב״ד: ״תחשוב טוב יהיה טוב״.

הרב מאיר בזק, מתוך האתר "אסיף" - http://asif.co.il/