הסיפור מורכב מאוד. המשתתפים היו: בניו של לבן שרצו לפגוע ביעקב ולקחת את רכוש אביהם חזרה; לבן שרצה לדעת אם בנותיו עזבו מרצונן החופשי, חשש שבניו ימרדו בו ויפגעו ביעקב, ורצה לעשות הסכם שחרור-התחיבויות עם יעקב; רחל שרצתה בן נוסף מיעקב, והאמינה שבזכות התרפים היא קיבלה את יוסף, והתרפים יביאו לה בנים נוספים; ויעקב שרצה שלבן יעזוב אותו לחזור לכנען עם משפחתו ורכושו.

החידוש: לבן השתמש בעבירה החמורה של גנבת תרפים משליט, כדי להציל את יעקב מבניו שלו, למנוע מלחמה, לעזור ליעקב להגיע לכנען עם משפחתו ועם רכושו, ולשוב לחרן בשלום עם בניו.

יעקב אסף רכוש רב לפי ההסכם עם לבן. לבן היה רשאי להודיע שיעקב קיבל שכר מספיק, כפי שיעקב אמר: "בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ, כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים, וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי" (בראשית ל לג). לבן לא הפסיק את יעקב מלצבור רכוש, אפילו לאחר שלבן שמע שבניו כועסים וייתכן שמחפשים טוענה שתביא למותו של יעקב והחרמת רכושו חזרה ללבן.

יעקב ראה שלבן נמצא בלחץ (בראשית לא ב) ובלי לבקש רשות, ובלי להציג את צאנו לחקירה שהוא לא לוקח מרכושו של לבן, החליט לברוח. יעקב בבריחתו הפך לפושע נמלט שלקח ללא רשות מרכוש אחרים, ולפי חוק חמורבי מספר 8 היה בן מוות, כי הוא לא יוכל לשלם פי עשר ממה שהוא לקח. אולם גנבת הצאן היתה בספק ללבן, הן הוא סיכם עם יעקב שזה רכושו של יעקב. סביר שאנשי יעקב ידעו שלבן ירדוף אחריהם וישיג אותם, והם נזהרו לא לקחת דבר שלא שייך להם.

בכל זאת, מתברר שרחל גנבה תרפים מבית אביה. רחל האמינה שהתרפים היו אלה שהביאו לה את יוסף, ולא אלוהים, וכיוון שהיא רצתה עוד בנים היא הרגישה שהיא חייבת לקחת את התרפים של אביה. לא ברור איך לבן ידע שגנבו לו תרפים מביתו, הן הוא היה בשדה גוזז את הצאן (בראשית לא יט), שהיה במרחק שלושה ימים מעדרו של יעקב (בראשית ל לו). רחל גנבה את התרפים מספר ימים לפני שיעקב ברח עם משפחתו (בראשית לא כב), אבל לא נראה שדיווחו זאת ללבן, הן היא בתו האהובה של השליט. לאחר שהודיעו ללבן שיעקב ברח סביר שלבן חזר לביתו, הלך לבקר את תרפיו וראה שהם חסרים, חקר בבית, אירגן את הצבא ויצא במרדף אחרי יעקב. לא נאמר שאמרו ללבן מי לקח את התרפים, אבל סביר מאוד שלבן ניחש שרחל לקחה אותם כי הוא לבטח ראה שרחל קשורה לתרפיו ומתפללת להם כאשר יעקב היה בשדה ימים ולילות. לפי חוק חמורבי מספר 6, אדם שגנב משליט או ממקדש יומת, כל אשר עזר לגנב יומת גם הוא.

בזמן שלבן רדף אחרי יעקב למעשה הוא הגן על עורפו של יעקב מאנשים רעים אחרים.

לבן השיג את יעקב בגלעד. לבן נשאר לישון לילה ליד המחנה של יעקב כדי לתת הזדמנות לגנבים לברוח, להשיב את הגזלה או להסתיר אותה. ניתן להבין שלבן לא רצה למצוא את התרפים. למחרת, לבן בא ליעקב והודיע לו שאלוהים הזהיר אותו: "הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא כט). גם בני לבן שמעו זאת והבינו שיהיה להם קשה לפגוע ביעקב אם התרפים לא ימצאו. כאשר לבן אמר ליעקב:"עַתָּה, הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" (בראשית לא כח), לבן רמז ליעקב שיעקב עשה מעשה שטות שהוא גנב וברח ונתן לבני לבן רשות לפגוע בו כפושע נמלט, ועדיף שמעכשו והלאה יעקב לא יהיה טיפש ויעבוד ביחד איתו.

כדי להראות לבניו שהוא תקיף והוא ימית את יעקב ומשפחתו לפי החוק, לבן דרש את התרפים שלו. יעקב ידע את החוק האוסר לגנוב תרפים משליט ולכן הוא אומר ללבן: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה" (בראשית לא לב), והתיר ללבן לעשות חיפוש במחנה. יעקב,בדבריו, טען שהוא והמשפחה לא ידעו ולכן רק הגונב יומת ולא כולם. בני לבן חשבו שבמידה ואשמתם של משפחת יעקב תוכח, המשפחה כולה תוצא להורג ורכושם יושב לשליט (לבן). הבנים הסכימו לחיפוש, וכאשר החיפוש נכשל לא היתה להם טוענה נוספת, הם וויתרו והצטרפו לשבועת השלום בין לבן ליעקב.

לבן התחיל בחיפוש באוהל יעקב ולא מצא. הוא המשיך באוהל לאה ולא מצא. לבן המשיך באוהל האמות. היתה אפשרות שבת תכריח את אמתה להסתיר בשבילה את התרפים. רחל לא עשתה זאת כי היא לא רצתה שאמתה תמות בגללה, או תאשים אותה. לבן לא מצא באוהל האמות.

לבן השאיר את רחל אחרונה, ואין הגיון בסדר שלבן בחר, אלא אם לבן רצה לתת לרחל זמן להחביא את התרפים.  לבן הלך לחפש באוהל בתו האהובה, היפה והתקיפה. הגיוני שלבן (אביה) ויעקב (בעלה) נכנסו לאוהל רחל כאשר היא באוהלה, אבל בני לבן לא הורשו להכנס. בזמן החיפוש באוהל רחל, רחל ישבה על התרפים שהוחבאו בכר הגמל (בראשית לא לד) ואמרה ללבן אביה:"אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי" (בראשית לא לה). רחל הסתירה בכר כדי שהיא תוכל לטעון שהיא לא ידעה מי שם את התרפים שם. ייתכן שרחל חששה מיעקב וכעסו, הן בעבר יעקב כבר כעס עליה (בראשית ל ב). לבן שמע ולא הגיב אלא המשיך לחפש באוהל. לאחר שלבן נכשל בכוונה למצוא את התרפים, יעקב העליב את לבן שהעליל עליו עלילות שווא.לפי חוק חמורבי מספר 1 אדם שהאשים ואינו יכול להוכיח יעשה לו כפי שהוא האשים. כלומר עכשו לבן ובניו הם בני מוות. לבן לא הגיב להאשמות של יעקב ולא התנצל.

כאשר רחל הסבירה שהיא לא יכולה לקום, לבן הבין שרחל גנבה את התרפים והם נמצאים על גופה או מתחת גופה. לבן חשש שיעקב יקיים את דבריו ויהרוג את רחל, כדי להראות שהוא ומשפחתו לא חטאו ואינם חייבים בעונש מוות, ושבניו ירצו להרוג את כולם ולהשיב את הרכוש לחרן. לבן החליט לוותר על התרפים ולא לפגוע בבתו או להכריז עליה כגנבת, וילדיה יהיו בני גנבת, או אפילו יותר גרוע שהיא לא מאמינה באלוהי יעקב.

• לבן הבין שרחל אהבה את תרפיו, ואולי האמינה שהתרפים הביאו לה ברכה והיא ילדה את יוסף בזכותם, הן היא לא ידעה שאלוהים נזכר בה (בראשית ל כב). 
• לבן הבין שרחל יצאה מרצונה החופשי והיא רוצה להיות נשואה ליעקב ולקבל עוד בנים,כפי שהיא בחרה שם ליוסף (בראשית ל כד), ולכן היא החזיקה בתרפים ולא חשבה לזרוק אותם בלילה, כאשר לבן חנה בגלעד. 
• לבן ראה במעשי רחל כבוד לו ולאלוהיו ושרחל היתה מוכנה למות ולא לאבד אותם. 
• לבן הבין שרחל פחדה שיעקב יהרוג אותה והיתה מוכנה לשקר לו בזמן החקירה והחיפוש. 
• לבן ריחם על בתו האהובה, שסבלה כל כך עד שקיבלה את הילד ה12 ליעקב (הבן ה11).

לא ברור אם יעקב נוכח בחיפוש, (עדיף שאדם יהיה נוכח בחיפוש כזה כדי שהמחפש לא ישתול את הגנבה אצלו) אולם לפי המשך דברי יעקב נראה שיעקב הבין שלבן מצא את התרפים, שלבן החליט לא לפגוע ברחל ובו, ושלבן מציל אותו מידי בניו, והוא שיתף פעולה עם לבן בעלבונות וחתימת הסכם השלום.