רבקה אומרת לאליעזר עבד אברהם שתשקהו: "ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו" (בראשית כד,יח) ואחרי שהוא שותה היא אומרת שבנוסף גם תשקה את הגמלים: “ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת" (שם,יט). מדוע לא יד אמרה לו שתשקה גם את הגמלים?- מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('מעשי אבות' חיי שרה, המבחן של רבקה') 3 הסברים: א. בצורה זו עשיית החסד גדול יותר: 'וטעם שלא אמרה תכף ומיד גם לגמליך וגו' לתוספת וותרנות נתכוונה הצדקת, שאם היתה מקדמת לומר גם לגמליך וגו' קודם שישתה הוא, יש מקום לו למהר, להקל טורחה, כיון שעוד לה טרחת הגמלים. מה שאין כן קודם שתודיעהו, יחשוב כי הוא זה כל הטורח, וישתה כחפצו לאט לאט, ואחר ששתה תיכף אמרה גם לגמליך וגו'' (אור החיים. על הפס'). ב. בכך שמרה על כבודו ורגשותיו, שלא ישווה לגמלים: 'דקדקה בדבריה, ולא אמרה כמו שאמר העבד: "שתה וגם גמליך אשקה" במאמר אחד, כי בזה תשווה אותו לגמלים: שתה אתה והגמלים. לכן פסקה ואמרה: “שתה" אדוני לבד, ואחר שעה אמרה "גם לגמליך אשאב". גם שינתה ולא אמרה "גם לגמליך אשקה", כדי שלא להשוותו בשום עניין עם הגמלים, כי שתייה והשקאה אחד הוא, לכן אמרה "לגמליך אשאב".' (הכתב והקבלה. בראשית כד,יט). ג. מצד 'אמור מעט ועשה הרבה': 'הרי לפנינו תכונה אופיינית לגומל החסד כהלכתו, סימן מובהק לאשת החיל בישראל. אילו אמרה מיד מה שבדעתה לעשות בסוף, היתה מתגלית כפטפטנית בטילה, המחזיקה טובה לעצמה על החסדים משהיא עושה' (רש"ר הירש בראשית כב,כ). [ומוסיף שזה דומה להכנסת האורחים של אברהם, שכבר אמרו חז"ל: 'כתיב (בראשית יח, ה) "ואקחה פת לחם" וכתיב (בראשית יח, ז) "ואל הבקר רץ אברהם". אמר רבי אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים' וכו' (ב"מ פז,א)]. ומוסיף הגר"ח דרוקמן שליט"א שבאמת רבקה היא כמו שרה: “ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד,סז). '"האהלה שרה אמו" - ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו. כלומר: ונעשית דוגמת שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל. ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב”ר)' (רש"י). ובמדרש מוסף עוד: 'כל ימים שהיתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה' (ב"ר ס,טז). וראה שם שמסביר יפה מה אלו מסמלים... והנה מדוע רש"י לא הביא את כל הארבעה, שהחסיר את הדלתות הפתוחות? אולי גודל הפתח הוא דבר שהיה תלוי בהם, שאף הם פתחו אבל לא כ"ך הרבה, ולכן אינו הוכחה כ"ך כמו שאר הדברים שהם כעין חריג שלא תלוי בהם (ואף הנר דלק יותר מהזמן הרגיל. או שבער"ש עיקר הדלקתו חל על האשה, ולכן זה הוכחה חזקה למעשיה). ואולי אפשר שרש"י לא פרט כ"ך, שאמנם יש ארבעה דברים, אבל בעצם הם שלושה, כי הברכה בעיסה תלויה בפתח שפתוח לרוחה, שכמה שפתוח יותר כך הברכה שורה יותר, לכן אחדם. ואילו המדרש הרחיב כדי ללמד זה לזה, ולכן רק בין שניהם נאמר 'וכל' עם וו החיבור, כדי לחבר בין הפתח והברכה. אולי אפשר שההוכחה שמתאימה ליצחק, כשדיברה עם אליעזר והפרידה בדבריה בין הגמלים אליו, זה מלמד על מעלותיה שמתגלות בזה ותוצאותיהם מתגלים בדימוי לשרה: שכנגד הסיבה של חסד קיבלה ברכה בעיסה. כנגד הסיבה של כבוד זכתה לענן על האוהל, שזה השראת שכינה שמתכבדת בזה, שמראה הענן את מעלתה. וכנגד אמור מעט זהו הנר שדלוק, שממשיך מהמעט (מהדלקה בער"ש) הרבה (לכל השבוע) [וכן זהו האמירה של הצדיקים, ולכן מסמל קדושה, וזהו שממשיך קדושת השבת לכל ימות השבוע]. או שהענן מראה את השכינה שזהו אמור מעט ועשה הרבה שזהו האמירה של הצדיקים (ב"מ שם), והנר כנגד הכבוד לאדם, שנר דומה לנשמת אדם (“נר ה' נשמת אדם". משלי כ,כז). וניראה אולי ששלושת הדברים הם ארבעה, שכך האמהות והאבות הם מחוברים יחד, ולכן זהו ארבעה שהם שלושה. וכך בכל אחד יש גם כח כנגד השאר, ולכן רבקה ושרה דומות בתוצאות שבאהל. וכך נר דולק זה כנגד אברהם שעליו אמרו חז"ל 'ויאמר אלקים יהי אור - זה אברהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא): מי העיר ממזרח צדק וגו'. אל תקרא העיר, אלא האיר' (ב"ר ב,ג). ברכה מצויה בעיסה זה יצחק, שאע"פ שהיה רעב בארץ ה' אמר לו שלא ירד למצרים, וכך הסתפק בעיסה שהיתה בידו. וענן קשור על האהל זה יעקב, שכל בניו הם השבטים שכשיצאו ממצרים ה' ירד בענן על אהל מועד. וכן הענן מרמז על השכינה, ולכן מרמז על הגלויות של יעקב שה' איתו, כמו בגלות מצרים (מגילה כט,א). או שאפשר שהברכה בעיסה זה כנגד יעקב שהוא עבד בשביל נשיו וממונו [ואולי רמז בעיסה, שהאשה מכונה לחם ('"כי אם הלחם" - היא אשתו אלא שדבר בלשון נקיה'. רש"י. בראשית לט,ו) וכך הברכה-ריבוי, מרמז על שהיו לו ארבע נשים] (ובזה יותר מובן שיש בזה שני חלקים, ברכה בעיסה ופתח פתוח לרווחה, כנגד לאה ורחל), ויצחק זה נר דלוק מער"ש, כנגד קדושה בכל החיים, שזהו יצחק שלא יצא מא"י כי הוא קדוש כקרבן, או שהוא כנגד הענן, שדומה לשכינה שבאהל מועד, ובמשכן הוא מקריבים קרבנות, ויצחק נחשב כקרבן.