על הפסוקים בתחילת פרשתנו "ותמת שרה וגו'" כתוב בזוהר הקדוש "ותמת שרה" – זה הגוף, "בקרית ארבע" – אלו הארבע יסודות [אש רוח מים ועפר], "היא חברון" – שהיו מחוברים בגופו בחייו [שהרי הגוף מורכב מארבע יסודות אלו] . . "ויבא אברהם" – זו היא הנשמה, "לספוד לשרה" – זה הגוף [כי גם לאחר המיתה ישנה התקשרות של הנשמה בגוף]" (זוה"ק ריש פרשתנו (קכב, ב) – במדרש הנעלם, על הפסוק בפרשתנו כג, ב).

ויש לבאר זה בהקדם הידוע אשר תכלית בריאת העולם וירידת הנשמה למטה, היא כמבואר בספר התניא, ש"זה כל האדם ותכלית בריאתו וירידתו לעולם הזה, להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא". והיינו, שנתאווה הקב"ה לשכון בתוך הגשמיות והחומריות אשר יזככו ויקדשו בני ישראל בעבודתם בקיום המצוות. ויעוד זה יושלם לעתיד לבוא, עת אשר "ימלא כבוד ה' את כל הארץ הגשמית דייקא, וראו כל בשר יחדיו" את כבוד ה' וקדושתו (ראה בכ"ז תניא פל"ז-ל"ח).

והנה, בזמן הזה, עבודת האדם היא להגביר הנשמה על הגוף, להתמסר לעבודת ה' ולזכך הגוף ולקדשו. אך לעתיד לבוא עת אשר תושלם העבודה, והגשם יעלה ויתקדש ויהיה משכן להשי"ת, הרי יהיה הדבר להיפך – שהגוף יהיה נעלה יותר מהנשמה, עד כדי שיהי' אז ניכר שהגוף הוא נעלה ביותר וגבוה אף מן הנשמה, עד שהנשמה תהי' ניזונת מן הגוף (ראה ד"ה לכל תכלה תרנ"ט. סה"מ מלוקט ח"ד עמ' רלא, וש"נ).

ומעתה יובן ציווי הקב"ה לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" – שמשמעו שהנשמה צריכה לשמוע בקול הגוף, כי הלא האבות "הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא" (ב"ב טז, ב), וממילא היה ניכר בהם כבר מעלת הגוף שתתגלה לעתיד, ועל כן נצטווה אברהם לשמוע בקול שרה, לאשר "שרה" מורה על הגוף, שהוא יהיה לעתיד גבוה מ"אברהם" – הנשמה, וממילא מובן שאברהם יש לו לשמוע בקול שרה.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"א עמ' 31 ואילך)