ב"ה

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֶאֱלוֹהַי אֲבוֹתֵינוּ שתהא השעה הזאת, שעת רחמים, שעת רצון, שעת הקשבה, שעת האזנה, שעת קיבול תפילות, שעת ישועות גדולות לנו ולכל ישראל עמך, ותתנהג עמנו ועם כל עמך בית ישראל במידת החסד ובמידת הרחמים, ויעלו לפניך יְיָ אֱלוֹהֵינוּ כל התלאות והצער והיסורין אשר עמך בית ישראל עברו מתוקף ואורך הגלות ומאומות העולם והערב רב, ויעלו נא עד אליך כל התחינות והתפילות והבקשות אשר עמך בית ישראל התפללו על הגאולה השלמה ושמע את נאקתנו והצל נא אותנו ואת כל בני ביתנו ואת כל עמך בית ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ומכל חבלי משיח, בין חבלי משיח רוחניים, ובין חבלי משיח גשמיים, וראה נא כי אין נביא בדורנו ולא חוזה ולא אורים ותומים ולא בית המקדש והאמת נעדרת במאוד מאוד.

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: וצדקה וחסד ונדבה עשה נא עימנו יְיָ אֱלוֹהֵינוּ בזכות שלוש עשרה מידות רחמיך,

ובעבור שמך אֶֽהְיֶה אֲשֶׁר אֶֽהְיֶה ותחיש נא את גאולתנו ברחמים וברצון.

אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת.

וראה נא כי עמך בית ישראל כצאן אשר אין להם רועה, ואנו בניך ככתוב בתורתך הקדושה בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם וכן: בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. וזכור נא את תחינת עבדך משה רבינו עליו השלום : יִפְקֹד יְיָ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְיָ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה, אֲדֹנָי שִׁמְעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וְעָשָׂה וְאֶל תְּאַחַר, ותגביה קרן משיח בן דוד עבדך, ונתת מהודך עליו, ובבנין ירושלים ובבנין בית המקדש תזכנו להתברך בקרוב, ותמלוך אתה יְיָ אֱלוֹהֵינוּ במהרה על כל מעשיך ככתוב בתורתך: וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ: וכן: וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְיָ אֶת כָּל הָאָרֶץ: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי, אליך יי אקרא ואל יי אתחנן, ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו, שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת: וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ, קְרֹבִים אֶל יְיָ יוֹמָם וָלָיְלָה. לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי יְיָ הוּא הָאֱלוֹהִים אֵין עוֹד:

בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ:

וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.

מה יעשה אדם ויתעשר

הגמרא במסכת נדה (ע:) מספרת על אנשי אלכסנדריא ששאלו את רבי יהושע בן חנניא: מה יעשה האדם ויתעשר?

אמר להם: “ישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו? אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו”. רבי יהושע מלמד אותנו את גדר ההשתדלות הנחוצה לאדם. על מנת להתעשר צריך כל אדם להשתדל לפי דרגתו במשא ומתן, וכמובן שיהיה ביושר. אבל לא זה הדבר המועיל, כי הרבה עשו כן ולא עלתה בידם עשירות כלל. אלא צריך לצרף להשתדלות תפילה המחזקת את האמונה, ומבהירה לאדם שיקבל עושר לפי זכויותיו ולא לפי השתדלותו. לכן לפי מידת התחזקותו של אדם באמונה, הוא יעלה בדרגה ויזכה לעושר.

לכן מביא המשנה ברורה (א' י”ג) בשם הירושלמי: “כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו”. האומר פרשת המן כל יום, מטביע בנפשו ש”המרבה לא מעדיף והממעיט לא מחסיר, ואין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה” (מ”ב שם). ממילא מתחזקת אמונתו, ומתרבות זכויותיו, ולכן זוכה להרבות פרנסתו.

וכן מובא ב”באר היטב” בהלכות ברכת המזון (אורח חיים קפ”ה א'): “למה אין 'ף' בכל ברכת המזון?

לפי שכל מי שמברך ברכת המזון בכוונה, אין שולט בו לא אף ולא קצף... ומזונותיו מצוים לו בריווח ובכבוד כל ימיו”. (מקורו בתשב”ץ שט”ו) כיוון שהמברך בכוונה, מחדיר בנפשו את האמונה שהקב”ה נותן לו את מזונותיו, ולו יש להודות (סגולת אמירת ברכת המזון מתוך הכתב בהתמדה ובכוונה מסוגלת לפתיחת צינורות השפע).

סיבת הרעב והעושר

המאמין יודע שאם ינסה ליטול את שאינו שלו, לא זו בלבד שלא יעלה הדבר בידו, אלא אף יפסיד את שלו. כמאמר הגמרא בסוטה (ט'.): “כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו”. לכן אם מנסים לצמצם את המתנות שחייבים לתת לכהנים, לויים ועניים, הדבר גורם לצמצום המזונות בכל העולם על ידי בצורת ורעב. לעומת זאת המשתדלים להפריש מממונם, זוכים לעושר. כמאמר חז”ל: “עשר בשביל שתתעשר” (תענית ט'.(.

כך גם למדנו במדרש: “יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעה”ב” (ויקרא רבה ל”ד ח'). לכאורה נראה שבעל הבית מקיים את העני, שלא ירעב. אבל האמת היא, שאם העני לא יקבל ממנו, יבואו מזונותיו ממקום אחר, לפי זכויותיו, שהרבה שלוחים לו למקום. המרויח האמיתי מהנתינה, הוא בעה”ב שפירנס את העני. שבזכות הנתינה מועיל לחיי עצמו, ופרנסתו. זו השתדלות קלה שודאי מועילה.

ר' יוחנן בן זכאי ואחייניו

» דף זה מכיל שמות קודש, טעון גניזה, מיועד לזיכוי הרבים.

◇ סגולה לקבלת התפילה ולמילוי משאלות הלב לטובה להתפלל על הגאולה השלמה.