בס"ד                                                    עש"ק                                          י"ז במר חשוון   תשע"ז

                                     ליקוטי אור - בפרשה - וירא

" וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם " (יח, א)

מכיוון שאברהם אבינו ע"ה הוכיח את נאמנותו ליוצרו יתברך, ואף עמד בניסיונותיו, נכרתה ברית עולם

בינו ועם זרעו אחריו לבין הקדוש ברוך הוא. וזאת הברית החלה עם מצוות ברית מילה, והיא האות היינו

הסימן שה' יהיה לבניו לאלוקים, כמו שכתוב (שם יז, ז): "וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ" וגו'.

ולעת הזאת חיכה ה' יתברך בהשתוקקות רבה במשך עשרים דורות, בשביל להשכין שכינתו על הנברא

הראשון שימול את בשר עורלתו ויהיה תמים היינו שלם, כי עד שלא מל עצמו היה נחשב כבעל מום, מפני

הערלה כמובא במדרש, לכן לא היה אפשרות לשכינה להתגלות אליו, אלא רק לאחר שנימול.

ודרשו רז"ל (בר"ר מ"ב, ח): בעת שאברהם אבינו נצטווה על המילה בגיל צ"ט(=99) שנה הלך לקחת עצה מג'

אוהביו: ענר, אשכול וממרא. אמר לו ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך וכו', הניחו והלך אצל אשכול. אמר

לו אשכול: אתה זקן. אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה, ולא תוכל לסבול ותמות. הניחו והלך אצל ממרא.

אמר לו: בדבר הזה, אתה מבקש עצה?! הלא הוא שהצילך מכבשן האש, ועשה לך כל הנסים, והצילך מן

המלכים, ואילולי כוחו וגבורתו היו הורגין אותך, והציל רמ"ח אברים שבך, ומקצת אבר אחד אתה מבקש

עצה?! עשה כמצוותו!. וזה שפירש רש"י ז"ל: הוא(ממרא) שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו.

ועל פניו נראה הדבר תמוה, שהרי למה היה צריך ללכת לקחת עצה מהחכמים הצדיקים, כמו שדרשו חז"ל

(בר"ר פנ"ח, ד): ולמה הוא קורא אותה קריית ארבע? שדרו בה ארבעה צדיקים: ענר, אשכול, וממרא, אברהם

וכו', בעוד שהקדוש ברוך הוא צווה אותו מפורשות למול את בשר עורלתו, האם לא חשש שמא יתפרש הדבר

לפני ה' כחוסר אמונה? ואם כבר התייעץ, למה עם שלושתם שהלא היה מספיק עם אחד, ועוד שלא קיבל

את עצת הרוב שהרי ב' מתוך הג' מחבריו אמרו לו שהוא לא צריך לעשות כנ"ל, ובידוע שאחרי רבים להטות,

ואם כן יש לבאר את הדבר.

אך בטרם נבאר, נקדים את הפסוק (משלי כד): "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" רצה

לומר שיש לאדם להכין תחבולה במוחו, היינו לתכנן הערמה ליצר הרע הלכה למעשה, ובעיקר שהוא בא

לעשות מעשה שבקדושה, כי לא בקלות הבעל דבר ייתן לו להתקרב ולהתעלות ולהידבק בבוראו, שהלא

זה כל תפקידו, כנודע. ועל כן, נראה כי אחת התחבולות העיקריות כנגדו היא לגרום לו להבין "כאילו" הוא

הכניס בלבנו ספק בעשיית המעשה, כפי שמובא בספר המוסר והיראה "פלא יועץ" (תחבולות): והנה, לכל

דבר טוב שירצה האדם לעשות, השטן עומד על ימינו לשטנו ולמנוע טוב מבעליו וכו', ולכן העצה היעוצה

לאדם, שיעשה תחבולה כאיש מלחמה, שמראה עצמו כאילו אינו רוצה להילחם, עד שאויבו יתייאש ממנו 

וישכון בטח בדד, ואז בפתע פתאום יקום עליו והכהו נפש וכו', ע"ש.

ולפיכך, אפשר שזו התחבולה היא על ידי אותה התייעצות עם קרוביו, כי בכך מראה שכביכול היצר הכניס

ספק בלבו באם לקיים את המעשה או לאו, שהרי אם היה בטוח בעצמו שזהו מעשה טוב היה עושהו ללא

שום התייעצות ובנחישות. אלא בכך הוא מראה עצמו כמסופק ולא מספיק נחוש, ועל ידי כך הוא מחליש

את קטרוגו ולפעמים אף מסלקו, וזוהי תשועה ברוב יועץ. וגם אם ישוב להילחם כנגדו, אזי כבר לרוב יהיה

מאוחר, כי כבר התחזקה דעתו לקיים את המעשה ויהי מה. מה עוד, שיש ערך מוסף עתידי מההתייעצות,

היינו מלבד שיחכים מריבוי העצות, כי ישמע דברים חדשים שלא תמיד עלו בדעתו, הוא גם יגלה מי מאוהביו

וחבריו פיו ולבם שווים עמו, וכל מעשיהם וכוונתם לשם שמים, כמו שמובא בשפתי חכמים בריש הפרשה,

ע"ש.  

והנה ידוע, שבעת שאברהם נצטווה על המילה היה קטרוג גדול מצד היצר הרע, שהרי ידע שעל ידי המילה

הברית תושלם עם אברהם ובזרעו אחריו בקבלת התורה, כמובא במדרש (תנחומא לך לך, יט): וזה שכתוב "סוד

ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה:), אי זה הוא סוד שגילה ליראיו? זו המילה. שלא גילה הקדוש ברוך הוא

מסטורין של מילה, אלא לאברהם. מהו 'סוד'? ס'=ששים, ו'=ששה, ד'=ארבעה, הרי שבעים. אמר לו הקדוש 

ברוך הוא: אני מעמיד ממך שבעים, שנאמר: בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכו', אם אין אתה נוטל 

המילה, אני אל שדי, אני אומר לעולם די, עד כאן ואני מחזירו לתוהו ובוהו!. רואים מכאן, שאף על פי שגילה

לו את סוד המילה, לאברהם היה חשש לקיים אותה, עד כדי כך שהיה צריך לכפותהּ עליו. אומנם ביאר הגאון

מווילנא בספרו "קול אליהו" כי הוא נתיירא שמא על ידי המילה לא יימשכו אחריו הבאים להתגייר ונוח היה לו

להפסיד לעצמו משכרו הטוב ורק לקבץ מאמינים בעולם, ולכן נתייעץ עם חבריו וכו', ע"ש. אבל עדיין קשה לי,

כי על פי ביאור זה היה לו לקבל את עצת הרוב כנ"ל.  

אלא שע"פ המורם לעיל, אפשר אולי לבאר בסייעתא דשמיא, מה רצה אברהם אבינו ע"ה להשיג מההתייעצות

עם חבריו הצדיקים, כמו שכתבו למעלה. שהרי ודאי שהוא לא הרהר חס ושלום על ציווי דבר הבורא יתברך,

אלא הוא כי הוא בעיקר הוזקק לעשות תחבולה, היינו הערמה לבעל דבר על ידי שהתייעץ עם חבריו כנ"ל, כי

בכך הראה כאילו שיש לו ספק רב, שהרי הוא לא התייעץ עם אחד אלא עם שלושתם. אבל האמת היא שלא היה

בלבו של אברהם אבינו ע"ה שום צל צלו של ספק האם לקיים את המילה שהיא אות ביננו לה' יתברך והיא זכות

הקיום של העם היהודי לדורי דורות עד היום, אלא בעיקר רצה להסיר מעליו את הקטרוג של היצר הרע, ולכן

גם לא שמע לדעת הרוב, ובכך המתיק את הדין בחסד וזכה לתשועה ברוב יועץ.  

והנה, רק לאחר שעשה ברית מילה זכה להתגלות השכינה, כמו שדרשו חז"ל (בר"ר פמ"ח, ב): ומבשרי אחזה אלוקַ, 

אילולי שעשיתי כן, מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי?!. וזה שתירגם אונקלוס: 'וַיֵּרָא' - 'ואתגלִי' מלשון 

התגלות, לעומת 'וַיֵּרָא' השני בפסוק הבא (בראשית יח, ב): 'וישא עיניו וירא' שתורגם 'וחזא', כלומר ראה את 

אשר מולו כפשוטו. ועוד ניתן לדייק, ממה שנאמר 'וַיֵּרָא אליו' שהרי היה לו לומר וַיֵּרָא אל אברהם. אלא 

בהתאם לנאמר לעיל, אפשר להסביר בטוב טעם שהשכינה התגלתה מעליו ולא מולו. וחיזוק לזה ניתן למצוא,

על פי מה שדרשו רז"ל (שם פ"ב, ז): צדיקים מרכבה לשכינה שכן הרוכב דרכו להיות מעל המרכבה, זולת משה

רבינו ע"ה שאליו נגלה ה' יתברך פנים אל פנים.

וזאת ההתגלות הייתה ביום השלישי למילתו על ידי שבא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו (ב"מ פו, רש"י שם),

וכמו שדרשו חז"ל אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא מלתה, היו בני אדם ערלים באים, עכשיו, אני ובני

פמליא שלי נגלים עליך, וירא - בשכינה (בר"ר מח, ט:). והטעם שבא אליו דווקא ביום ג' למילה כי גדול הכאב

ביום זה, כפי שכתוב בתורה במעשה שמעון ולוי שמלו את אנשי עירו של שכם בן חמור, שנאמר (בראשית לד,

כה): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים". ומביקורו של ה' יתברך בכבודו, כאמור, למדו חז"ל על חשיבות 

מצוות ביקור חולים, שעליה אנו אומרים בברייתא כל בוקר בתפילת שחרית: שפירותיהן בעולם הזה והקרן

קיימת לעולם הבא.

והנה למרות כאבי המילה, אברהם אבינו ע"ה היה יושב פתח האוהל, שמא יעברו אורחים ויכניסם לביתו. 

ולכאורה, לא ברור למה ישב פתח האוהל בעת שהשמש בשיא זריחתה, היינו לקראת חצות היום, שנאמר:

"כחום היום", ופירשו חז"ל: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולכן היה לו לשכב לנוח

בתוך ביתו. ואפשר אולי להסביר על פי מה שידוע שיש ייסורים מאהבה ויש ייסורים שלא מאהבה, כמאמר

חז"ל (ברכות ה): אלו ייסורים של אהבה? כל שאין בהם ביטול תורה, כל שאין בהם ביטול תפילה. היינו כאשר

באים על האדם ייסורים שמונעים ממנו לקיים את התורה והמצוות ומעשים טובים - אלו ייסורים שלא מאהבה.

ולפיכך, אברהם היה מוכן לשבת פתח האוהל  כחום היום ולמסור נפש על מצוות הכנסת אורחים, כי כך

הייתה דרכו להתחסד עם קונו בעבודת ה', ובלבד שאין הייסורים של המילה יגרמו לביטול תורה או תפילה

לבוראו. שכן רק על ידי מצוות הכנסת אורחים היה פטור מלימוד תורה ותפילה, כמו שאמרו חז"ל (שבת קכ"ז):

גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה, וזה בבחינת העוסק במצווה פטור מן המצווה (סוכה:).

ויש לדקדק מה הטעם שדווקא מצווה זו גדולה יותר מהקבלת פני השכינה. וזה שנאמר 'גדולה' דייקא ולא 

חשובה וכדו'. ואפשר אולי כי גדולה אותיות 'גדול ה'', רצו לרמוז אולי שמי שעוסק במצוות הכנסת אורחים

כראוי, מגדל את שמו של ה' יתברך בעולם, כמו שכתוב (בראשית כא, לג): "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם

בְּשֵׁם ה' א-ל עולם", כי על ידי אותו אשל-פונדק היה גדל שמו של ה' יתברך בעולם, שכן לאחר שהיו אוכלים 

ושותים היה אומר להם לברך 'א-ל עולם' כי אכלו משלו (רש"י בשם מד"ר). וזה בחינת (דברים לב, ג): "כי שם ה' 

אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לאלקינו", היינו שצריך לענות ברוך הוא וברוך שמו על הברכות ועניית האמן, כי על ידי 

זה מגדל שמו ברבים ומתקן את המלכות, וכפי שנפסק להלכה (שו"ע או"ח, סימן קכ"ד,  ס"ה)  ובשביל שמגדל

את שמו יתברך בעולם על ידי מצווה זו ה' יתברך מגדל את זרעו, היינו שיזכה לבנים זכרים שגם הם

יפיצו את אמונת ה' בעולם. וזה בבחינת מידה כנגד מידה, דהיינו אתה מגדל את שמי בעולם כנ"ל, והקדוש

ברוך הוא מגדל את שמך ע לידי זרעך בעולם, כי לא דומה מה שיעשה האב לבד בשביל השכינה, למה

שיכולים לעשות אב ובנו בהפצת התורה והאמונה בה' יתברך בעולם, בבחינת מה שדרשו חז"ל (בר"ר סח, ו):

לא דומה זכותו של צדיק אחד, לזכותו של שני צדיקים

ובעניין מצות הכנסת אורחים, מפורסם וידוע מעשה שהיה שכך היה: רבי אליעזר ושרה אשתו, שהיו

מהדרים מאוד במצוות הכנסת אורחים, הם דאגו לכל מחסורם של אורחיהם, היו מאכילים ומשקים,

וכן נותנים לאורחיהם מקום ללון, והכל בעין יפה באהבה ובשמחה. בשמים התעוררה שמחה גדולה 

ממעשיהם הטובים של רבי אליעזר ושרה, עד שבא השטן וקטרג ואמר, שכדי לדעת אם מעשיו אכן

לשם שמיִם יש צורך לנסותם. והנה, בעת אחת מסעודות יום השבת הגיע לביתם יהודי עובר אורח

לא מוכר להם. וכדי שיהיה ברור שהשבת לא נשכחה ממנו, ברך העני את רבי אליעזר בברכת שבת

שלום חגיגית. רבי אליעזר לא רצה לבייש את העני, ולכן העלים עינו מחילול השבת, הזמינו לסעודה

ודאג לכל צרכיו, ואף הזמינו ללון אצלם למרות התנהגותו המוזרה. ולמחרת ביום ראשון, כאשר

כשנפרד לשלום ממנו ולווה אותו לדרכו, פנה אליו לפתע האורח ופתח את פיו ואמר: דע לך, כי אני

הוא אליהו הנביא, נשלחתי אליך בשליחות מיוחדת על מנת לנסותך. ומכיוון שעמדתם בניסיון

וקיימתם מצוות הכנסת אורחים לשם שמים באמת, הריני לבשרך שבקרוב תזכו אתה ורעייתך בבן

שיאיר את שמי העולם היהודי באור מיוחד, הלא הוא אור שבעת הימים רבי ישראל בעל שם טוב

זצק"ל, זכותו יגן עלינו אמן.

ונחזור לפרשתנו, ומכיוון שראה ה' יתברך את צערו של אברהם אבינו ע"ה, דהיינו שאין עוברים ושבים

ואינו יכול לקיים מצוות הכנסת אורחים, ואינו רוצה להתבטל מלימוד תורה ותפילה כנ"ל, בא לבקרו עם

שלושת מלאכיו, אשר נדמו לו כאנשים, והם: מיכאל, גבריאל ורפאל, כמו שנאמר (בראשית יח, ג): "ויאמר ה' 

אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור" וגו', היינו ביקש מה' יתברך שיחכה לו, כי הזדמנה לו מצוות

הכנסת אורחים, שהיא גדולה מהקבלת פני השכינה, כמו שהסברנו למעלה. ואכן הניחו והלך לקבל את

אורחיו. ולמרות ייסורי המילה רץ לקראתם ושחט להם בקר וסעדו בפת לחם, ואילו שרה אימנו ע"ה לשה

ועשתה עוגות. ולכן בזכות מצווה זו זכו להתבשר לבסוף מהמלאך מיכאל, כי למרות גילה המופלג של

שרה היא חובקת בן זכר והוא יצחק אבינו ע"ה, שהמשיך בדרכו והגדיל שם שמים בעולם כנ"ל, כמו 

שנאמר (בראשית כ"א): "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". וזה בבחינת: 'מצווה ומתן שכרה בצידהּ', היינו בזכות

קיום מצוות הכנסת אורחים כראוי זוכים גם לבן זכר. אמן ואמן.  

                 פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

הכנסת אורחים תלמידי חכמים הוא תיקון התפילה. כי יש לכל אדם תפילות רעות, והם מבלבלין אותו 

כשעומד להתפלל תפלה הראוי להתפלל, והכנסת אורח תלמיד חכם הוא התיקון לזה(סימן הכנסת אורחים,

אות ב).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה