ביום השלישי למילתו של אברהם, כאשר נגלה אליו הקב"ה, ו"הוציא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים", ישב אברהם בפתח האוהל "כחום היום" בחפשו אורחים. ראה הקב"ה בצערו ו"הביא המלאכים עליו בדמות אנשים" (פרשתנו יח, א-ב ובפרש"י).

ולכאורה תמוה, הרי מכיוון שלא היו אורחים אלו בני אדם כי אם מלאכים, נמצא שלא קיים אברהם מצווה בהכנסתם, שהרי לא היו זקוקים לאכילה ושתיה ורק "נראה כמו שאכלו", או ש"אוכלין ושותין . . מפני כבודו של אברהם" (ב"מ פו, ב ובתוד"ה "נראין"). וא"כ, הייתכן שעשה הקב"ה נס היפך הטבע בכדי לזכות את אברהם במצווה, בה בשעה שעניין זה אינו אמתי ולא קיים אברהם כלל את המצווה?!

אף שאמרו חז"ל (קידושין פב, א), ש"קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה", מ"מ ידוע שלפני מתן תורה, קיום המצוות היה עיקרו קיום תוכנן הרוחני של המצוות, כי גזירה הייתה תלויה ועומדת מאת השי"ת אשר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו, טז. שמות רבה פי"ב, ג) – ענייני "שמים" שהם קדושה ורוחניות יישארו ב"שמים", ואילו עניינים גשמיים אין ביכולתם להתקדש והם נותרים נחותים ב"ארץ".

רק כאשר ניתנה התורה על הר סיני, בטלה גזירה זו, ואמר הקב"ה "התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים", ומני אז ניתן הכוח ליהודי שעל ידי קיום המצוות ממשיך הוא קדושה גם בזה העולם, והופך את הגשמיות לחפצי מצווה ותשמישי קדושה (ראה שמות רבה שם. ובלקוטי שיחות ח"א עמ' 41 ואילך).

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ה עמ' 324 ואילך)