מאמר שכתב הגאון רבי שלמה שטנצל זצ"ל על גיסו פרופ' אברהם קלמן קליקשטיין זצ"ל

הפיסיקאי והאסטרונום הנודע, פרופ' אברהם קלמן קליקשטיין ששחל"ח החודש, בניו יורק, פטירתו זעזעה והשאירה רגש יתמות, את הקהילה היהודית של קיו גארדנס הילס שבקוינס.

מאות המשפחות החרדיות וכן אלפי המשפחות היהודיות באזור, היו קשורות אליו בידידות עמוקה, והיה דמות מופת, של תלמיד חכם מרביץ תורה בשיעורים ב"דף יומי" ו"הלכה יומית" באזור, בהיותי איתו בטיול בשבת קודש כמעט כל משפחה נעצרה והתכבדה לעדכן אותו בחדשותיה המשפחתיות, הוא הדריך והיפנה את הנוער לישיבות ומקומות תורה, כפי שחינך כך את ילדיו שצמחו להיות תלמידי חכמים מופלגים, וזו היתה דוגמא לאחרים לעשות כמוהו.

הוא היה דמות צנועה, וענווה, סלד מהתבלטות, אהב את החריפות הקוצקאית, והאמת הנקיה שלה, מוצאו היה מעיירה פולנית ליד בנדין, את אהבת התורה שלו סיפר, הוא קיבל בגיל 9 מהמלמד החסידי, את כוס התרעלה של שואת אירופה שתה עד תום, בהיותו נער בגיל 12, היה שם בסכנת מוות פעמים ללא ספור, בניסי ניסים שרד, לאחר שאבד את הוריו ורוב משפחתו, גם בפריס גלה לאחר המלחמה למוסד יהודי ציוני, גם שרד כיהודי שומר מצוות בדרכי פלאות, והפליג לאמריקה, שם עבר תלאות כנער יהודי יתום, חסר מזון ופרנסה.

בחסד שמים גילה לאחר חתירה מקום תורה – ישיבת "תורה ודעת", בראשותו של מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי, זצוק"ל, ראש הישיבה מיד הריח כי לפניו עילוי, ובעל מידות נדירות, הוא קירבו ונעשה לו לאב, הוא זינק, וכבעל צימאון לתורה ולחכמה, וכבעל שאיפות בלתי נידלה ללמוד, קלט את מורו ורבו הגר"י קמינצקי זצ"ל, דבק בכל מידותיו, ובנה את קלסטר אישיותו על פיו, בו דבק כל ימיו, כידוע הגאון ראש הישיבה, היה חכימא דיהודאי באמריקה, ובן משפחתו הגאון רבי שלמה וולבה שליט"א אמר כי הוא היה בקיא בשבע חכמות, תלמידו לצורך פרנסתו נאלץ לעסוק בפיסיקה ואסטרונומיה, ובשנים האחרונות היה שם מענקי המדע, הוא היה המעניק את תואר דוקטור בפיסיקה לאלפי סטודנטים מכל העלום לאחר שבחנם, הוא ציין כי מעולם לא הסתכסך עם אף אחד, למרות תפקידו המורכב והגורלי, ראשי המדע בעולם מתחום שלו שהיה ראדאר, חום, ואנרגיה, הוקירוהו והעריצוהו, ממשלת סין שלחה את המובחרים מבין מיליארד בני עמה אליו, היו אלה כשרונות מהמבריקים, הוא מעולם לא התרברב במקצועו, להיפך, בשנים האחרונות הוא תהה והייתה לו עמדה מוצקת, כי המדע הרסה את העולם, וטוב היה שלא נבראה מאשר נבראה, מעולם לא הגדיל עצמו בתוארו זה, הוא ראה זאת כפרנסה כמו סנדלר וחייטו, ותו לא, את הפרופסורים והדוקטורים למיניהם הכיר היטב, כאיש פיקח, עם עיניים טובות ומלמדות זכות, העריך יותר אנשים פשוטים מאשר אנשי מדע, והוסיף כי אין תוקף לדעה של איש מדע יותר מאשר לאדם פשוט, כי הוא מסובב בנגיעות ומסובך ברצונות אגואיסטיות יותר מאשר מצוי בבן אדם רגיל, אשר פשטותו מביאו לשכל ישר יותר.

פעם הוא פגש בחתונה חרדית את אחד מהסופרים האמריקאים מזרע ישראל, שהי המפורסם כ"מלכלך מקצועי" ומפיץ רעל נגד המוסר והיהדות, הלה היה מזועזע, מהחתונה היהודית המפוארת שכללה יהודים עשירים מהצבור החרדי, מדענים חרדים וכו', תמיד תיאר את החילוני כבעל העולם הזה, ואת החרדי כבעל העולם הבא, ועתה נוכח, כי ליהודי החרדי, עושר, אצילות, משפחות יציבות ברוכות ילדים, שמחה ומטרה בחיים, וגילה כי האדם החילוני הוא תלוש  מהמציאות, בעל יחידה משפחתית של כלב וילד, כשהבן מטריף את ליבו ומוחו, ועולמו החומרי והרוחני ממוטט, סופר זה איבד את השראתו לנוכח גילוי זה, ופסק מלכתוב.

את פרופ' קליקשטיין, שאגב הוא אהב שיקראוהו "קלמן", ניתן היה למצוא תמיד בספסל האחורי של בית המדרש, ליד ספר, המתפללים ידעו כי אליו אפשר להגיע רק עם קושיא בגמרא, או באיזה דבר תורה, הוא סלד מפוליטיקה, ותיעב דברים בטלים, בעשרים השנים האחרונות מצאוהו תמיד ליד דף גמרא, או ספרים, שהיה בולעם מתחיל ומסיימם, כפי כח הקליטה המהיר שלו, תמיד היה שואל עצמו מה תועלת ומה יש לעשות, לא ביזבז זמן לריק, פעם אמר לי החיים קצרים, ואין הרבה זמן להרהר, צריך לעשות, הוא היה תל תלפיות לשאלות בעצמה, שמע השתתף בבעיה הביע עמדתו והלך ללמוד.

לפני מספר שנים הוא חיבר את הספר "הערות מתמטיות על הלכות קידוש החודש לרמב"ם, כולל הערות על ה"חזון איש", ספר שיצא בהסכמתו הנלהבת של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, מלאה דיאגרמות ואיורים, כדי להסביר את המערכת לקביעת הזמן והתאריכים, מיקום השמש הירח כדור הארץ, ונתיבם ברקיע המשים שינוי במעלות בעונות השנה, וכאחד מגדולי האסטרונומים בעולם, הוא דווקא מתפעל מהרמב"ם והחזון איש בספר, נדהם מהיידע שלהם, וכיצד מצאו כלים להתמודד עם המתמטיקה הגבוהה מחוייבת המציאות למתעסקים בהלכות קידוש החודש, זיכהו השי"ת למצוא הנוסחה המתמטית, שתיישב את הקושיות על הרמב"ם, הספר כבר יצא במספר מהדורות, ולציון פטירתו, ייצא אי"ה בקרוב במהדורה חדשה גם בארץ ישראל.

פרופ' אברהם קלמן קליקשטיין, שנפטר בדמי ימיו בגיל נ"ח שנים, צופה התגברות תנועת התשובה בארץ ישראל, בארה"ב באירופה, וברוסיה, וכמו שבעולם הבוטני, אפשר להכליא פרחים לבנים באדומים, והדור הראשון מפריח פרחים ורודים, אולם הדור השני אינו מוציא ורודים, תוצר ההכלאה, אלא חלקים אדומים וחלקם לבנים, הואיל והצמיחה מוכרה להתחיל מהשורש, ולא מהאמצע, הוורוד אינו שורש, לכן כדי להצמיח דור חדש, הגנים האדומים חותרים להגיע לשורשם האדום, ומשם מנביטים פרחים אדומים, והגן הלבנבן חותר להגיע לשורשו הליבני כדי להפיץ את ה"עצם" שהוא אצלו לבן, כן אצל היהודים הדור הראשון חשב שיש בא"י תרבות סוציאליסטית, באמריקה תרבות אמריקאית וכן ברוסיה, הוא הטמיע עצמו בהם וביקש לקלוט ולהתבולל בתוכו, אך הדור הצעיר, שהכל אצלו טבעי, התרבות הסוציאלית-חילונית, אמריקאית, או הרוסית אבל הוא חש "זר" תלוש משורשו ממוצאו היהודי, זה לא הוא, נשמתו חותרת ל"עצמו"

אצל אבותיו ה"התבוללות" בתרבות של המדינה חדשה אליה היגר, היה חידוש הוא היה חייב להצדיק מעשיו התנכרותו מיסודו היהודי, גם מצבו כמהגר חייב אותו פסיכולוגית להחליף ולהמר את עצמו היהודי, בלאום ובתרבות הנוכרית והזרה, אך הדור החדש אשר מאומה אינו חייב לעם לתוכו היגר, ואף אינו מתפעל מהתרבות והערכים שם, הוא חש שנעשה כאן מעשה של בלבול-טישטוש, של הכלאה, הוא רוצה לצאת ולפרוק את חומות ה"כלא" המוכלא מנפשו, ולכן החיפוש והחופש מהמוסכמות הזרות מאיצים את האדם היהודי לו נשמה של "בצלמנו כדמותנו" צלם א', ובכל מחיר מחפש את עצמו את זהותו ואת השתייכותו הבסיסית, ומשם מראשיתו הוא מתחיל לבנות את עולמו היהודי, יסודו מהותו ורציפותו ההיסטורי של היהודי הוא תורה בלבד, למרות הלוחמה והשיסוי נגד היהדות בארץ ישראל, ומאידך בארצות הברית "התפוצצות האינפורמציה" הנשפכת על נפש האדם יומם ולילה בכל כלי התקשורת, והשטחיות המאפיינת שם, מאידך ברוסיה מכונת התעמולה הסובייטית האתאיסטית, נפש היהודי חשה במעצורים המלאכותיים בדרכה אל עצמה, אך בחתירתה על אפם וחמתם תמצא את עצמה מקורה וחיותה במוקדם או במאוחר, לכן פרופ' קליקשטיין חוזה את תנועת התשובה כגלים-גלים משיבואו יקלטו ויבואו עוד גלים אל הגלים הותיקים שיקלטום וחוזר חלילה, עד ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.

פרופ' קליקשטיין, התפלל שנים בשטיבל של גור בויליאבמסבורג, ואף לאחר שהחליף את מגוריו לקוינס, התגעגע לגור, ולימים הנוראים נסע לשטיבל הגוראי החמימות החסידית והקצב הפולני היה לו לצורך נפשי, בבואו לארץ ישראל לביקור פקד את כ"ק האדמו"ר ה"בית ישראל", ובא ל"טיש", כשהרבי גילה כלפיו קירוב מיוחד, בביקורו האחרון בא"י נכנס ליחידות לכ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, הוא אהב להתחכך עם חסידות גור.

הוא כמו רוב עולם הביניים של היהדות החרדית, שהתחנכו וצמחו לאחר השואה, גדלו והתגבשו על שתי השולחנות עולם התורה ועולם החסידות, הוא התייסר במצב הנוכחי, ודחף לאחדות מחודשת של "מחנה התורה", אם יש שלום יש הכל, ואם אין שלום (אף שרואים בנינים ומעשים) – אין כלום, שלום – הוא בסיס מוצק אף שאין כלם יבנה עולם ומלואו, וכשאין שלום, היסוד חרוב, כל הבניינים – אין כלום, הוא ראה את ההשלמה החיות והרגש שהעניקה החסידות לעולם התורה, ואת גיבוש הלימוד השיעורים והמוח שהעניק העולם השני, שני העולמות נמצאו נשכרים, הוא שהיה מורכב משניהם חש עצמו נקרע, והזעיק כל העת לשלום וליחד.

המנוח התכתב בהלכה עם גדולי הדור, קירבה מיוחדת היה לו עם מרן הגאון רבי מנשה קליין שליט"א אשר הספיד את הרב פרופ' קליקשטיין וביכה אותו בבית העלמין של ברוקלין חלקת "גור" בו נטמן המנוח.

שתי דומיות האירו את דרכו בעיקר, והם מורו ורבו ראש הישיבה ב"תורה ודעת" בפלטבוש מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, אשר איתו התייעץ בפילוס דרכו בחיים וחותנו הגאון הצדיק בעל ה"משנה וההלכה היומית" רבי יונה שטנצל זצ"ל אשר נפשותיהם היו קשורות, זכה לשלושה בנים תלמידי חכמים ולחתן תלמדי חכם.

דמותו, מעשיו, ואורח חייו, הם הירושה הגדולה שהשאיר לצאצאיו ילדיו ונכדיו, נכנסים רוחניים אלו יכולים לפרנסם עד סוף כל הדורות, חזרה רק לעולם התורה, ענווה, חסד ואמונה בבורא עד תום, ולא להתפעל מהמדע ומהעולם הגדול הנראה כלפי חוץ כמבריק ומצליח, אך תוכו רצוץ בחורבנו וכליונו הפיסי, הדבר כבר נחשף ומעורר שם פחדים, מוטב לא לעבור את כל הסיבוב כדי להגיע למסקנה, את ילדיו חינך בישיבות וכוללים על טהרת הקודש ע"פ הכלל ואני בתומי אלך.