תופעה מיוחדת היא, שכהן גדול עומד בעזרה, ומתוודה לפני כל הקהל על עוונותיו ועל עוונות אשתו ובניו, וזו היא תכונה המייחדת את עם ישראל. ומבואר במדרש: "למה גזר הקב"ה לשרוף פר החטאת [של הכהן הגדול] בפרהסיא חוץ למחנה? - אלא רצה הקדוש ברוך הוא ללמד, שלא יהא אדם מתבייש להתוודות חטאתו לפני כהן גדול, שכן כתיב: 'והתודה אשר חטא עליה' (ויקרא ה) שיאמר [האדם לעצמו]: כהן לא נתבייש ממני - אני למה אתבייש ממנו? לפי שהוידוי הוא כפרת החטא, שנאמר: 'מכסה פשעיו לא יצליח'" (משלי כח, אוצר המדרשים - מדרש פנחס בן יאיר עמוד 482). פירוש הדברים: בשלשה מקומות מצינו, שציוותה התורה לשרוף את הפר מחוץ למחנה: בפר כהן גדול ביום הכיפורים, ב'פר כהן משיח' (ויקרא ד, יב) וב'פר העלם דבר של ציבור' (ויקרא ד, כד). הווה אומר, התורה נתנה פומבי לחטאי כהן גדול ולחטאי הסנהדרין, בשריפת הפר מחוץ לחומת ירושלים. בכך נושא אדם מישראל קל וחומר בעצמו: אם הגדולים מתוודים על חטאתם בפומבי במקדש, ואחר כך מוליכים את הקרבן ברחובות ירושלים כדי לשרוף את הקרבן מחוץ לחומה ובפרהסיא, אף אני איני צריך להתבייש, והריני מביא קרבן במקדש, ומתוודה על חטאי בפני הכהנים בעזרה, וזאת כפרתי 

(וראה מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה ב, ה; ומה שכתב שם הראב"ד).

המכון לכהנים - "נזר הקודש"

שעל יד מכון המקדש