"בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל" (דברים לב,ח). '"למספר בני ישראל" - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון' (רש"י). זהו ודאי פשט הפס'. והנה מובא בגמ': 'וחכ"א: על י"ב עמודים עומדת, שנאמר (דברים לב, ח) "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"' (חגיגה יב,ב). דרשה זו תמוה מאוד, הרי פשט הפס' הוא כפרש"י ולא על 12 השבטים? ועוד מה הקשר לעמודי העולם, הרי מדובר כאן על גבולות שנחלו העמים?- כניראה שלא באו לומר שזהו פשט הפס', אלא זה מרמז על העמודים של העולם, שע"פ המציאות הניגלית אפשר ללמוד על הרוחני, שזה כנגד זה, ולכן החלוקה בעולם מגלה על שורש העולם. ואמנם כאן זה מדבר על 70 אומות כיון שזה מדבר על הגבולות החלוקה בנחלה, אבל בשורש העולם זה חל ב12 כנגד בנ"י, שגם הוא "מספר בנ"י", ובפרט שאח"כ מובא: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" (ט) ופרש"י: 'למה כל זאת? לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת, ומי הוא חלקו? עמו. ומי הוא עמו ? יעקב חבל נחלתו. והוא השלישי באבות, המשולש בג' זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי ג',  כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים. והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בנו של יצחק'. הרי שמדבר על יעקב ובניו, כך שמרמז על השבטים, שהם העם שיצא מיעקב. ואמנם בפס' זה יעקב ובניו, אולם הכלל "מספר בנ"י" מתפרש על המספר הידוע, ומימלא זה שבעים או שנים עשר, שבהם מגדירים את מספר בנ"י. מימלא ההמשך מלמד ברמז שהשורש של העולם הוא שנים עשר, שלכן מתגלה בשבעים בנחלה הגלויה בעולם. ובפשטות זה משום שהעולם עומד על ידנו (וניברא למעננו: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' [רש"י. בראשית א,א]) שאנו מגלים את ה' בעולם ע"י התורה. וניראה שהמספרים מרמזים על זה, שהשם המלא הוא בעל 72 אותיות (שמות) שהוא השלמות, ואילו אנחנו מקדשים את העולם ע"י קשר לה', ולכן זה 12 (השבטים) שהם שורש בנ"י כפול 6 שהוא כנגד נשמתנו, כמתגלה בתושב"ע, שעיקרה מובאת בששה סדרי משניות (כך שסימן שיש קשר למספר שש [וראה בהמשך..]) יוצא 72, שאנו חלק אלוק בנשמתנו ולכן מתחברים מעלה מעלה להביא קדושה לעולם. אבל ודאי שאין אנו ברמה של ה', ולכן זה פחות, ומימלא זהו71 שהוא המתגלה בדיינים, ששופטים את העולם בסמכות שה' נתן להם, וכן כך גם מלמדים תורה לישראל. ומימלא שאר בנ"י פחות מזה, ולכן זהו שבעים. ולכן המספר שבעים של בנ"י והמספר 12 קשורים, אלא שהשבעים זהו התפרטות של השנים עשר, ולכן השורש של הנאמר שבעים בנחלת האומות, כנגד בנ"י, מרמז על השורש שזהו 12 כשורש בנ"י, שזהו העמודים. ואולי השלמות זה 72, ופחות מזה זהו משה שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו, והיה "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב,ז), ולכן הוא כנגד 71, ופחות ממנו זהו הזקנים, שהושפעו ממנו (וכן מעלתם קטנה ממעלתו) "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" (במדבר יא,יז), ולכן הם שבעים, שהם מייצגים את מנהיגי בנ"י, כבנ"י בתמציותם, וזהו שבעים כבנ"י שירדו למצרים (שאז הגיעו למעמד של המינימום בבנ"י). ואולי 72 זהו השלמות, וכיון שמאברהם ויצחק יצאו ישמעאל ועשו, אז מורידים שנים כנגדם, וכך  נישאר 70 להשפעתנו על האומות לקרב את העולם לה'. ועוד בפשטות, ירדו למצרים בשבעים נפש, כך שזהו הקשר ביננו בקשר לגוים, וירדנו בכך כהתפרטות 12 השבטים (וכן בגלל השבטים, ע"י שמכרו את יוסף, ירדנו למצרים), כך שזהו שבעים ושנים עשר בריכוז, בהקשר לעולם. וכן בפס' "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל" ישנם שנים עשר מילים,לרמז על היסוד שהכל עומד עליו, שזהו שנים עשר עמודי העולם שכנגדנו. ועוד מובא בהמשך הגמ': 'וי"א ז' עמודים, שנאמר (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה". ר"א בן שמוע אומר: על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר (משלי י, כה) "וצדיק יסוד עולם"'. ניראה ששבעה כנגד השבוע בבריאה (רש"י על הפס' במשלי: 'שבעה ימי בראשית'), שאותה מתקנים, ולכן גם העולם קשור לשבעת אלפים שנה: 'דאמר רב קטינא: שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב, שנאמר (ישעיהו ב, יא) "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"' (ר"ה לא,א) הרי שהעולם הוא כמו הבריאה, ששה ימי חול, ובשביעי רק לה'. שזהו בשלמות קדושה, רק לה', ולכן העולם עומד על שבעה, שזהו בריאתו ומטרתו וגילגולו במציאות. וסיומו בשבת קודש, וכן אנו מחברים את העולם לה' לקדשו בעוה"ז, ע"י חיבורו לקדושה כמתגלה בשבת שמקדש את כל ימי החול. ולכן בפס' במשלי מובא: “חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" שהעמודים שבעה קשורים לשבת קודש, לקדש את העולם כמטרת בריאתו, וזה מרומז  בעניין של חכמה שהיא הבונה את הבית, שכוונתו: '"חכמות בנתה ביתה" - בחכמה בנה הקב"ה את העולם. "חצבה עמודיה שבעה" - שבעה ימי בראשית ד"א שבעה ספרים שיש בתורה ויהי בנסוע הארון ספר לעצמו במסכת שבת' (רש"י). שימי השבוע קשורים להתקדש ע"י השבת, ולכן בשבת מקדשים ע"י ל"ט מלאכות שהם 'מלאכת מחשבת אסרה תורה' (חגיגה י,ב) שזה קשור ל"חכמות בנתה ביתה”, שלכן בטלים ממלאכה בשבת, כשבת בבריאה. וזה נעשה ע"י שאנו מקיים את התורה, שבכך מקדשים את העולם, ולכן שבעה זה כנגד ימי הבריאה והתורה. ולכן זהו עמודי העולם, שעליהם העולם עומד, שלזה ניברא, זהו מהותו ויעודו, לקדש את כל הבריאה (שניברא בשבוע, לקדשו ע”י התורה והשבת). עוד ניראה שיסודות תיקון העולם הוא בשבעה מרכזיים, כמו שמתגלה בשבעת האושפזין (בסוכות) שהם מתארחים בעולם המתוקן של הסוכה, וכך עניין תיקון העולם בשבעה מתחבר דרך עשרת המאמרות של בריאת העולם (שכל עניין מתחבר לעשרת המאמרות וכך יוצא שבעים. וזהו כדעה של עמוד אחד (עליו עומד העולם), של צדיק, שבנ"י מתקנים את העולם ע"י מעלתנו כבנ"י משורש נשמתנו המחוברת בכנסת ישראל הקדושה יחד (וכך מתקנים את כל תרי"ג האברים וגידים ע"י המצוות, ע"י שהאחד משלים את השני) ולכן נחשב כצדיק אחד גדול. וכן מרומז ב"ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ" (ישעיהו ס,כא) שבנ"י כעם נחשבים צדיקים, ובהקשר לזה יירשו ארץ, שזה ע"י שמתקנים את העולם אז ראוי לזכות בו, ובא"י שבה מקור הקדושה והתורה בעולם. עוד ניראה ששבעים בגימטריה קטנה 7, שהם שבעת העמודים עליהם עומד העולם, ובכך מתחבר עניין שבעים שבפשט הפס' ("למספר בנ"י") עם 12 שהם (השבטים) תחילת היסוד המתפרט של בנ"י (להבדיל מהאבות שהיו אחד) שדומה לשבעים שזהו היסוד היותר מפורט של בנ"י (וגם לא המפורט לגמרי, שהוא ששים ריבוא) וכך זהו 12 עמודים ושבעה עמודים הקשורים בעניין בנ"י, הצדיק. וכן 7 שהוא העולם (הבריאה) מתקדש ע"י התורה (7 ספרים. כפרש"י) ע"י שמתקנים את העולם, שבכך עושים אותו שלם, ושלמות מיוצג בעשר, וכך יוצא שבע כפול עשר- שבעים, שתיקון העולם נעשה על ידנו. ולכן שבעים זהו השלמות, ובגימטריה קטנה זהו שבע, וכן העשר בגימטריה קטנה זה אחד, שהם מרמזים על כל אלו, ולכן הם העמודים (וכן 12 הוא הקטנה של בנ"י). והנה אמרנו בתחילה ששש מרמז על המשניות שהם כנגד התושב"ע שהוא חלקנו, ואמנם נאמר '"משענה" אלו בעלי משנה, כגון ר"י בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר: שש מאות סדרי משנה, וחד אמר: שבע מאות סדרי משנה' (חגיגה יד,א) 'שש מאות סדרי משנה - היו בימיהן' (רש"י). הרי שהיו יותר מששה סדרים, בכ"ז למ"ד שש מאות, עדיין יש עניין במספר שש (רק שמרובה במאות). וגם למ"ד שבע מאות ניראה שאין הכוונה שהיו ממש שבע מאות סדרים, הרי מה שייך לחלק יותר מהחלוקה לשש שקיים אצלנו?- לכן ניראה שהכוונה שהיו שבע מאות סדרים, מצד כמות המשניות, שלא כמו אצלנו שמועט, אבל גם אז היתה חלוקה בגדול לששה חלקים כמו בימנו, ובתוכם היו המוני משניות עד שלכן סודרו בסדרים שלמים של משניות בשל ריבויים (ז"א היו שבע מאות סדרים, וגם אותם חילקו לששה חלקים). ולכן מובן 'אמר ר"ל: מאי דכתיב (ישעיהו לג, ו) "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת" וגו'. אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות' וכו' (שבת לא,א) שמה שייך לרמז בפס' אם בזמן הקדום (ובפרט בימי הנביאים, שהוא יותר קדום) לא חולק לששה?- אלא י"ל שחולק לששה רק שלא ניקרא בזמנם ששה סדרים, אלא ששה חלקים ובתוכם מאות סדרים. ואולי התושב"ע נירמזה בששה, כי התורה זה חמשה חומשים, והתושב"ע מפרשת את התורה, ובלעדיה אי אפשר להבינה כראוי הלכה למעשה, ולכן הוא כעין מעליה ולכן ששה. והנה התורה מחולקת לחמשה חומשים וכן לשבעה ספרים ('...דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה'. שבת קטז,א) מימלא השש הוא האמצע, שמצד אחד אי אפשר בלי התושב"ע ומצד שני אי אפשר בלי התורה, ולכן בכך משתווים. ואולי אפשר שהמחלוקת על חמשה או שבעה ספרים (שבת שם) תלויה במחלוקת על מה מרובה יותר: 'א"ר אלעזר: תורה, רוב בכתב ומיעוט על פה שנאמר (הושע ח, יב) "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו". ור' יוחנן אמר: רוב על פה ומיעוט בכתב, שנאמר (שמות לד, כז) "כי על פי הדברים האלה"' וכו' (גיטין ס,ב). מימלא אם בכתב יותר, לכן הוא המרובה, ולכן הוא שבעה, מעל הששה של תושב"ע. ואם בע"פ יותר, אז לכן הוא חמשה, שהוא פחות מהששה של התושב"ע. ועוד אפשר, שיש מחלוקת בין ר"י  ור"ע, האם התושב"ע מפרשת את התורה בכתב או שנחשבת כשלעצמה (ראה ברור העניין בדברי מרן פאר הדור הגאון הגדול הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים' מאמר 'היחס בין תושב"ע לתורה שבכתב'). מימלא אם התושב"ע מפרשת את התורה שבכתב יוצא שבלעדיה אין לנו קשר אמיתי לתורה שבכתב, ולכן היא ששה מעל החמשה של התורה שבכתב. אבל אם היא עומדת בפני עצמה, הרי שביחס שבין תושב"ע ותורה בכתב, התורה בכתב באה ישירות מה' ולכן גדולה יותר, ומימלא לכן התורה היא שבעה, מעל הששה של התושב"ע. ואולי תושב"ע מתגלת על ידנו, דרך העולם שלנו, ולכן הוא ששה כנגד ימי הבריאה של העוה"ז, ואילו התורה בכתב מתחלקת גם לשבעה חלקים, כנגד שבת שהיא קודש לה', בלא חול, כך התורה בכתב ישירות מה'. והנה כיון שהתושב"ע מתגלת דרך העולם, אז לכן יש שוני בין הדעות, כמו החול שיש בו גופים מחולקים (להבדיל מהרוחני שכולו מאוחד) כך גם הדעות מחולקות, ולכן הששה של התושב"ע בשל החילוק, הם כעין 12, וזהו הגילוי שבשבטים, שהיו 12 שבטים. והנה ניראה שלכן ללאה היו ששה בנים, כדי לרמז על עניין של ששה, ואף אם לא היתה רחל מביאה את בלהה, לא היתה לאה מביאה את זלפה, ומימלא היו רק שתיהן, ומימלא היו מתחלקות ששה לכל אחת. מימלא ששה, ושנים עשר הם כנגד התושב"ע, ולכן מובן שיש דעה שעמודי העולם, שעליהם עומד העולם הוא 12 כנגד תושב"ע, ויש דעה של שבעה, כנגד התורה שבכתב, שע"י שניהם אנו מתקנים את העולם, וזהו הדעה של צדיק אחד, שמאוחדים בקדושה לתיקוןן העולם. ואף ניראה שרומז לה' ע"ש הפס' “וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט,כז). שזהו גילוי שם ה' בעולם, שתוקן בעולם שהרשע מודה שחטא, ומודה שה' הוא האלוקים, ולכן ה"צדיק" אחד, שמאמינים בה' אחד, וזה נעשה דרכנו (זה היה בהקשר למכות מצרים) שאנו מתקני העולם, לגלות את שם ה' בעולם.