בנוגע למצות הקהל כתוב בפרשתנו "מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה גו' הקהל את העם וגו'" (לא, י-יב). וכתב רש"י "מקץ שבע שנים - בשנה ראשונה של שמיטה, שהיא השנה השמינית".

הטעם והמכוון למצוות "הקהל את העם גו'" הוא כדברי הכתוב "למען ישמעו גו' ויראו את ה' אלקיכם וגו'" (לא, יב). אמנם לפי זה יוקשה זמנה של מצוה זו, "מקץ שבע שנים", שהרי כשבאים לעורר על עשיית דבר, ובפרט על יראת ה', מן הראוי שתהי' ההתעוררות לא בסיום תקופה, אלא בהתחלתה של תקופה!

מובן בפשטות (וראה ספורנו בהר כה, ד. אברבנאל כאן. ועוד), שכאשר באה השנה השביעית ויהודי משבית את שדהו וכרמו, כמצוות השמיטה – הרי שיש לו יותר זמן, בהיותו פנוי מעבודת האדמה, להתעסק בלימוד התורה, המביאה לידי יראת ה' ושמירת המצוות.

והנה, כאשר באים להתחיל מחזור חדש של "שש שנים" שבהם חוזרים ועוסקים בעבודת האדמה, יש צורך בהתעוררות מיוחדת שתפעל על ששת השנים הבאות, שגם בהם יהי' מצב של "ויראו את ה'", כפי שהי' בשנת השמיטה. וזהו מה שנקבע מצות הקהל אחרי שנת השמיטה, כי תוכן מצות "הקהל" הוא "להמשיך" את אותה התעוררות והתחזקות של שנת השמיטה גם לששת השנים הבאות.

ועל פי זה מיושב לשון רש"י "שנה ראשונה של שמיטה שהיא שנה שמינית", כי בזה מבאר התוכן של מצות "הקהל" – שההתחלה של המחזור של "שש שנים" – "שנה ראשונה של שמיטה" – "תקבל" מהתוכן של יראת ה' של שנת השמיטה שלפני', באופן שיהיו המשך אחד ועד שתיקרא בשם "שנה שמינית".

מרת יוכבד בת ר' שלום　שכנא ע"ה