פנינה יומית...ג תשרי
|
יום ראשון כ"ט אלול - וילך
תלמיד חכם תוקע "בשבת" ו"במקדש" שנו חז"ל במשנתם "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה" (ר"ה פ"ד מ"א). ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו: מצות שופר בראש השנה עניינה הוא עבודת התשובה על מעשי כל השנה כולה, וכדברי הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד) "שתקיעת שופר בראש השנה . . רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה . . הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה". והנה תשובה היא על מעשי האדם בכל השנה – שעל אותם דברים שבהם נכשל וחטא - באותם דברים צריכה להיות התשובה. ועל פי זה יש לפרש דברי המשנה: אנשים רגילים, העוסקים בעניני חולין, הרי התשובה שלהם הם גם על עניני חולין. וענין זה נקרא שראש השנה חל "בימי החול", היינו, שהתשובה וה"ראש השנה" של רוב העם היא על עניני "חול". ולכן גם תקיעת שופר היא אז גם "במדינה", המרמז על עניני עולם הזה וחולין שאינם שייכים ל"קודש" ומקדש. אבל תלמידי חכמים, שאין להם בעולמם אלא עסק התורה והמצוה, שלכן תלמיד חכם נקרא 'שבת' (זח"ג כט, ב), הרי אצלם חל ראש השנה "בשבת" כי אין להם עסק עם עניני "חול". ולכן גם אין תוקעים במדינה, כי אין להם עסק כלל עם עניני מדינה, אלא רק עם עניני "מקדש" וקדושה בלבד. אמנם, יכולים הם לטעות ולחשוב שאם כן, הרי הם פטורים לגמרי ממצות התשובה ותקיעת שופר, מכיון שהם ב"מקדש" – מקום שבו אין מקום לענייני חולין, לכן אומרים גם להם ש"במקדש היו תוקעין", שגם עליהם לשוב בתשובה על החסרונות בעבודת השם של "בית המקדש". וכמו שרבי נחוניא בן הקנה הי' מתפלל שלא יארע דבר תקלה בידו בהיותו בבית המדרש (ברכות כח, ב); וכרבי יוחנן בן זכאי שבכה "איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי" (שם) ועוד. (ע"פ אגרות קודש ח"ג עמ' קפד ואילך) לעילוי נשמת מרת יוכבד בת ר' שלום שכנא ע"ה גולדשטיין נלב"ע ביום כ"ד אלול ה'תשנ"ח תנצב"ה * נדפס ע"י בני משפחתה שיחיו
|
