בנוגע לבריאת האדם (ביום השישי לבריאה – ראש השנה) אמרו חז"ל: "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך" (סנהדרין לז, א במשנה).

ולכאורה צריך ביאור, הרי שני הטעמים על זה שהאדם נברא "יחידי" מנוגדים הם. כי, לטעם הראשון מודגש בזה שהאדם הוא "יחידי" גדולתו וחוזקו של האדם, אשר הוא "עולם מלא". ומכיון ש"אין דיעותיהן שוות" (ראה ברכות נח, רע"א. סנהדרין לז, ב. ועוד), הרי הדגשת חשיבות היחיד יביא לחילוקי דיעות, ושיעמוד האדם בתוקף על דעתו האישית, שהרי היא דעה של "עולם מלא"! וא"כ, איך מתאים זה עם מה שאמרו שבריאת האדם יחידי היא "מפני שלום הבריות"?!

מרת יוכבד בת ר' שלום　שכנא ע"ה

נדפס ע"י בני משפחתה שיחיו