בפרשתנו כתוב "וכי יהי' באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ גו' כי קללת אלקים תלוי (כא, כב-כג). ומפרש רש"י "קללת אלקים תלוי – זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו".

מיתה בכלל הרי היא כפרה על כל העוונות, וכמו שהיו הרוגי בית דין מתוודים ש"תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי" (סנהדרין מג, ב). אך לפעמים גם לאחר המיתה, הנה מצד חומר העוון צריכים גם לדברים אחרים כדי שתושלם הכפרה.

והנה, המקור והשורש לחטאים הוא חטא עץ הדעת, כי רק לאחרי חטא זה נעשתה האפשרות שיבואו אנשים לידי חטא ועבירה על רצון הקב"ה (ראה תורה אור עט, ד. ועוד).

ולכן צריך לתלות את החוטא, ומאידך אין להשאירו "תלוי", כי עד שנשלמת ונגמרת כפרתו עדיין אין רואים על החוטא שיש בו "דמות דיוקנו של מלך", ואין "זלזול" בתלייתו. ורק אחרי ש"תלית אותו על עץ" ונגמרת כפרתו, שוב נתגלה בו "דמות דיוקנו של מלך", ובמילא בתלייתו יש "זלזולו של מלך" ויש להסירו מיד מן העץ, כי "אדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו" (רש"י פרשתנו שם).