כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ריש פי"א) "המלך המשיח עתיד לעמוד וכו', התורה העידה עליו שנאמר כו'" ומביא כמה פסוקים שבהם מדובר אודות ביאת המשיח. ובהלכה שלאחרי זה ממשיך: "אף בערימקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו', ומעולם לא הי' דבר זה ולא צוה הקב"ה לתוהו".

והנה, כשם שישנו ענין ה"מקלט" במקום, כן הוא בזמן, והוא "אותו הזמן", ש"לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות" (רמב"ם סוף הל' מלכים) – זמן הגאולה העתידה – שאז תהי' "קליטה" מכל הענינים הבלתי רצויים של זמן הגלות, וישראל יושבים בטח על אדמתם. ועד"ז ברוחניות הענינים, שענין של "ערי מקלט" מורה על הקליטה מהיצר הרע שנקרא "גואל הדם" (ראה ל"ת וש' הפסוקים להאריז"ל פ' משפטים. ועוד), ובימות המשיח, אז תוגמר "קליטתן" של ישראל מיצר הרע.

וכמו שעיר מקלט בפשטות היא גם כפרה להורג נפש (ראה מכות ב, ב. תוד"ה מידי - שם יא, ב. ובכ"מ), כן הוא גם ברוחניות, שהורג נפש מרמז על כל מעשה עבירה, כי על ידה פוגם בנפשו, ובימות המשיח תושלם כפרתם של ישראל.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ד עמ' 121 ואילך)